אבא נפטר - שבוע 261

פורסם על ידי: יובל עילם 

אתמול בבוקר עוד התלבטתי על מה לכתוב את הטור, חשבתי לכתוב על הסרט “תמונת ניצחון”, אבל אז קיבלתי תמונה אחרת לגמרי. אחרת לגמרי: אבא שלי נפטר.


הטור מוקדש לזכרו של אבי ז”ל.


בחרתי כמה תמונות.


תמונה 1️⃣: אברוצקי וסטלמך.
מתוך מוזיאון הפועל פ”ת. “ספורט לעם” מאת כתבנו גיורא עילם (בן 19.5!). תאריך 21/02/1953:
“קבוצת הפועל פתח תקווה ניצחה כאן את הפועל כפ”ס בשיעור 1:2 בצורה בלתי משכנעת.
מר זהבי בשיפוטו הפגום, עורר שריקות בוז וקריאות זעם בלתי פוסקות מצד הקהל בן 2000 הצופים.
“ויסוקר עמד ברגעים אלה איתן וסיכל את התקפות היריב.
הטוב בחלוצי פ”ת היה סטלמך הצעיר…”.
בין השאר בהרכב הפועל פתח תקווה: ויסוקר, זכריה, קרני, חלדי וסטלמך.
ובין השאר בהרכב הפועל כפר סבא: לויטה, עמנואל שפר ואברוצקי.


כמעט 70 שנה לאחור! מדהים!
תמונה 2️⃣: עיר השרון.
מתוך אתר עיריית רעננה:
“ב-04/03/1965 נתקיים מפגש עם צוות עיתונאי האזור לדיון בנושא: “רעננה והאזור מנקודת ראות של העיתונאי”.


כך דווח אז:
אחרון הנואמים מבין העיתונאים היה מר גיורא עילם, מהעיתונים: “למרחב” ו”ידיעות אחרונות”.
עילם הצעיר שבחבורה (בן 32), וכמנהגם של צעירים, זרק לחללו של האולם רעיון נועז ומקורי, אשר שימש נושא מרכזי לדיון באותו ערב.

לדעת מר עילם, השרון במצבו הנוכחי, אינו יכול להמשיך להיות מפוצל, ותושבי השרון חייבים לתת את דעתם לרעיון איחוד כולל של מושבות השרון.


בהמשך דבריו פיתח עילם את רעיונו והסביר את החיוב שבאיחוד כזה, בכל השטחים – חינוך, תרבות, ספורט, נוער, תחבורה, כבישים, ביוב וכו’ – ניתן יהיה להשיג ולפתח יותר.”.


תמונה 3️⃣: נגיף חדש.
פברואר 1968, אני בן 3.
אבא לוקח אותי ואת עופר (אחי הגדול) למשחק הראשון בחיי: הפועל כפר סבא מול מכבי שעריים.
ניצחנו 0:4. איזו התרגשות.


מסורת מתחילה מבחינתי, טקס קבוע עד הגיוס.
עופר מכין סנדוויצים, נוסעים לסבתא ברחוב טרומפלדור בכפר סבא לאכול משהו, משם למשחק בכדי לראות את האלילים שלנו: שומי, פוגל, שרף, מרצ’ינסקי, נוסובסקי וכל החבורה.
ב-1975 גביע היסטורי, ואז ב-1982 אליפות היסטורית!


אתה אף פעם לא עולה איתנו ליציע.
אתה נכנס לתוך המגרש בכדי לשדר את התוכנית המיתולוגית: “שירים ושערים”.
בתום המשחק חוזרים לסבתא לאכול ולשתות משהו ולספר לה מה היה במשחק.


היה נהוג אז לתת ציונים לשחקנים, אתה היית מחמיר ואני ניסיתי לשכנע אותך לתת לשחקני כפר סבא ציונים גבוהים: 7 ואם אפשר 8 שהיה אז משהו משהו!


אחר כך אני נמצא לידך ושומע איך אתה מדווח ומכתיב למערכת את הדיווח, ומקפיד היטב על כל מילה ואות, בדיוק כפי שנחמיה בן אברהם המיתולוגי חינך אותך.


תמונה 4️⃣: שלוש ארבע ולעבודה.
אני בן 10, ובימי שישי שבהם לא למדתי, אתה מעיר אותי בשעה 04:00 לבוא איתך לחנות, ושם להתחיל לסדר את הערימה העצומה של עיתוני יום שישי.


בשעה 07:00 המלאכה הושלמה.
אני מבסוט גם משום שאני יודע מה התמורה שמחכה לי: עוגת הגבינה המופלאה מהקונדטוריה של אבישי.


אח”כ נשארתי למכור את העיתונים, ואז בשעה 10:00 לערך שוב פעם מגיע רגע נהדר: הפלאפל של שושנה.
ואתה לא מדבר איתי למעט הוראות מה לעשות, דור שכזה שפחות מסביר ומדבר ויותר דוגל בעשייה!


נראה לי שהיו בעיר מספר עיוורים שהחנות שלך הייתה נקודת ציון למיקומם ברחוב סוקולוב 31, והכל בזכות המקטרת המפורסמת שלך, שהייתה צמודה אליך כל חייך.


תמונה 5️⃣: בגידת הגוף.
לפני כשלושה שבועות.
אתה מתהלך בקושי, צלול אך בגידת הגוף ניכרת.


אני מגיע לאסוף אותך מהחנות הביתה.
לא משנה שאתה בן 88, בקושי הולך, נשען עליי במלוא כובד משקלך.
אבל לעסק, או כמו שקראת לו: “הבאסטה”, חייבים ללכת.


החנות כאילו שמרה על החיוניות שלך, ואתה עם מוסר עבודה נדיר, ממשיך לעבוד עד הרגע האחרון!


תמונה 6️⃣: ואחרונה:
שלשום טלפנתי לדרוש בשלומך, אך בפעם הראשונה לא אתה ענית אלא המטפל שלך.
ניסיתי לתקשר איתך דרכו אך ללא הצלחה. דאגתי.


אתמול בבוקר נסעתי לבקר אותך, אולי בכל זאת זה זמני.
אבל ממש לפני שהגעתי אליך, קיבלתי את הבשורה המרה שזהו. עצמת עיניים לתמיד.


עליתי אליך לחדר, הבטתי בך, ליטפתי את שערך בפעם האחרונה ונפרדנו.
אולי לא ידעת לבטא רגשות, אבל תמיד ידעתי שאכפת לך.
היית שייך לדור שהחצנת רגשות הוא דבר זר לו, אבל היה אכפת לך והרגשתי את זה.


למדתי וקיבלתי ממך מוסר עבודה, תמיד קמים לעבודה ולא משנה מה.
למדתי ממך שהלקוחות מעל הכל.
את העיתונים הקרועים לקחת הביתה, ללקוחות רק את העיתונים הטובים.
קיבלתי ממך את יכולת הכתיבה.
דרכך למדתי לסלוח, להבין שמעבר לחוש הביקורת שאותו ירשתי ממך, יש להעדיף את הסליחה והמחילה.
להיות חכם מאשר להיות צודק.
למרות שמגיל צעיר אני לוחם נגד העישון, הרי שריח המקטרת שלך הפך להיות ריח הילדות והבגרות שלי.
אתמול נכנסתי לחנות ואמרתי לאלי, עובד בחנות של אבי, בחיוך: “יש כאן באוויר את הריח של המקטרת שלך”.


יואב, נגה וגדעון, הילדים היקרים שלי, זכו לראות ולהכיר אותך.
בכל הזדמנות לקחתי אותם לחנות, שיכירו, ואתה חייכת ותמיד בקול רם ונישא שאלת: “מה שלומכם?”.


בהתחלה הם נבהלו, הם לא הכירו את שירים ושערים ואת הדיווחים שלך, אבל עם הזמן למדו להכיר, וכמו שגדעון בן ה-7 אמר לי אתמול: “סבא לא צעק, זה היה הקול שלו – קול גבוה!”.


קולך נדם, אבל התמונות הרבות הן חלק ממני וחלק ממי שאני.
תודה לך על מה שקיבלתי ממך.


אבא יקר, נוח על משכבך בשלום.
אוהב וכבר מתגעגע,
יובל.


הטור המוקלט בערוץ היוטיוב “יובל עילם”.


למעוניינים לנחם:
אפשר כאן.


יושבים שבעה בין הימים א’ עד ד’, בין השעות 09:00 – 13:00 ובין השעות 16:00 – 20:00, בכתובת: הנשיא יצחק בן צבי 186, הרצליה פיתוח.

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש