.

על קבלת החלטות: “פרימיום או כמות? – שבוע 126

אתמול בלילה היה מרגש לראות את העליה בסדנא עלי מלאה בנוער נפלא שסיים מסע של 20 ק”מ בחולות עם אלונקות ובהוריהם.
הסתיימה השנה ה-33 של המרכז החינוכי שהקמתי להכנה לצבא ולחיים. מרגש מאוד.

סיפור 1⃣ שאלה מהארוורד.
שנת 2009 במהלך שיחה שלי עם 50 סטודנטים לתואר שני ב HARVARD BUSINESS SCHOOL
אחת הפקולטות הנחשבות בעולם למנהל עסקים
נשאלתי את השאלה:
“What do you do to expand your business?”
“מה אתה עושה בכדי להרחיב את העסק שלך?”
(הרי עסק טוב חייב לכאורה להיות רב סניפי ורצוי רב יבשתי).

סיפרתי להם על חומוס אבו חסאן ביפו ועל כך שכל יום בשעות הצהריים כשהסירים מתרוקנים העסק נסגר.
מודל שמבוסס על איכות מוצר, שירות ולא על עסק כמו וולמארט.
הם הביטו בי במבט של “על מה אתה מדבר?”


סיפור 2⃣ בדיוק לפני כשנה הרגשתי בבטן הרגישה שלי שמה שבניתי בעשר אצבעות ב-1986 ולאורך 32 שנה לא עובד כפי שהיה.
ההרגשה הזו הלכה איתי כבר כמה שנים. ממסגרת מיוחדת שבה הייתי בשטח והכרתי לעומק כל חניך,
הקמתי עשרה סניפים ואיבדתי את החיבור המיוחד ועוד כמה דברים שבלעדיהם זה לא זה!

התלבטתי עם אימי והיא אמרה מילה אחת: “יהלום!” 💎
והוסיפה: “תרכז את הכל בהרצליה תחת ידך ומי שירצה את המאסטר יגיע אליך”.
זכיתי באמא נדירה שהיא בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית אבל בעצם בעלת פרופסורה מאוניברסיטת החיים עם חוכמה ואינטואיציה מעולה.
העליתי את הרעיון בפני מספר בוגרים יקרים שלי.
כולם הסכימו עם הרעיון ועודדו אותי בכיוון.
רובם לוחמים וקצינים ביחידות מובחרות שהגיעו אליי ממקומות רחוקים מהרצליה.


סיפור 3⃣: להיות דיוגנס. אני פוגש ביומיום אנשים בעמדות בכירות שמשלמים מחירים כבדים על עיסוקם.
זה בא לידי ביטוי בבריאותם, ביחסי המשפחה ובשביעות רצונם מהחיים.

אם מצד אחד ניצבים סטיב ג’ובס, ביל גייטס, צוקרברג ורשתות כמו מקדונלנדס וולמארט מצד שני ניצבים העסקים הבוטיקים,
פרימיומים שאולי מקבלים השראה מדיוגינס היווני שלא רצה דבר חוץ מאשר את אור השמש ולקבל ממנו השראה.

כל אחד ואחת צריך להקשיב לבטן שלו, לאינטואיציה ואם אפשר כמובן לאימו*.
כשהחלטתי שאני כונס את כל הקבוצות שלי לקבוצה אחת בהרצליה ושאהיה המדריך היחיד, ידעתי שאני הולך אל הלא נודע!
הייתי מוכן לשלם את המחיר. תהיתי האם הנוער יהיה מוכן להשקיע ולהגיע להרצליה?
איך אפגע כלכלית (לכאורה ברור שאפגע) ועוד שאלות ותהיות.

אבל הבטן ידעה את התשובה!
הייתי רק צריך להקשיב לה (ולאימי 😀) וכפי שאני מחנך ש”המעז מנצח” כך הגיע תורי להעז ולעשות מעשה אמיץ.

בראייה לאחור זו הייתה שנה אדירה! אם הייתי יודע איך היא תראה – היה לי קל מאוד לקבל את ההחלטה.
אבל זה העניין בהחלטות משמעותיות, רק בדיעבד אפשר לדעת אם הן היו נכונות.
בכל מקרה חשוב להקשיב לבטן ולא רק לקולות שנשמעים לא פעם מכיוונם של בתי ספר יוקרתיים למנהל עסקים…


חשוב לציין שבכדי שהשנה תהיה מוצלחת השקעתי במיוחד והכנסתי חידושים משמעותיים!
ומה אתכם? איפה אצלכם הבטן מרגישה שצריך לשנות? מה אתם עושים עם זה? מקווה שקיבלתם השראה!

* כשכתבתי “להקשיב לאימו” – זכרו שאפשר להקשיב לאנשים גם אם כבר אינם.
אני מתייעץ מדי יום עם ניר פורז ז”ל שהיה חבר נפש ותמונתו ניצבת קבוע מולי.
אני יודע בדיוק מה הוא היה אומר על כל שאלה שלי!

ביום ראשון אני ממשיך לכיוון תחילת השנה ה-34 במודל ה-💎 לחיי הבוטיק, האיכות והשירות 🍷

הבוקר יצא לי להכיר חנות בוטיק מיוחדת בשם “בליקמח” (רחוב הברזל 32 ת”א).
מאפים ועוגות טעימות שנעשים ללא גלוטן! ✅

מה היא ההמלצה שלכם על עסק בוטיקי?

 

מוזמנים לשתף חברים.
שבת שלום 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם

תגובות

(0)