.

יש קורונה – יש בית ספר לחיים – שבוע 164

עידו: “היי יובל,
רציתי להודות לך על כל השיחות והמפגשים בבית הספר לחיים, אני לומד מהם כל כך הרבה דברים לחיים, דברים שבית הספר הרגיל לא מלמד אותם, וכל כך חשוב ללמד אותם בעיקר בדור שלנו. רק רציתי להגיד תודה שאתה משקיע ומעביר לנו מידע (על ידי אנשים בעלי נסיון) שכל כך חשוב.
תודה😁”

אז על מה מדובר בעצם?

סיפור 1⃣: בית הספר לחיים!
ביום שישי שעבר העברתי אימון ליהלומים שלי, תוך הקפדה חמורה על ההנחיות שאז עוד היו מקלות ונוחות.

כנס מדהים שתכננתי יומיים קודם לכן ל-11.3 בוטל בשל המצב. הבנתי שהכל הולך לכיוון הסתגרות. מה עושים? בתי הספר נסגרו וכולם נדרשים להיות בבית.

בפרט בעידן קורונה אנחנו חייבים יצירתיות ולפעמים להמציא את עצמנו מחדש! שאלתי את עצמי איזה נכסים יש לי ואיך אני יכול להעזר בהם? 34 שנים אני מדבר וכותב על כך שבית הספר ומערכת החינוך חייבים לעסוק בחיים! להנחיל ערכים ולתת כלים פרקטים.

בטלפון שלי באנשי הקשר יש למעלה מ-14,000 איש. אז עשיתי 1+1+1 = הקמת בית ספר לחיים!

מה זה אומר ומה עשיתי? התחלתי לרשום (ואני ממשיך) את האנשים שאני מכיר שיש להם מה לתת לנוער.

החלטתי להגיע גם לכאלה שאיני מכיר אישית והכל למטרה אחת: לתת!
לתת לנוער שיעורים בעלי ערך לחיים. מדובר בשיחות בנות שעה שמתקיימות בקבוצת הווצאפ שלנו!

האורחים מוכנסים לקבוצה, אני מציג את האורח/ת (לפני זה אני מכין את הנוער בעזרת מידע שנמצא ברשת על האורח/ת) ואז האורח פותח ומכאן יש דיאלוג נפלא!

האורחים מרגישים בבית ומשתפים את דרכם, כולל הכישלונות, הדילמות, התהיות והנוער לומד ומקבל ערך עצום!
מי האורחים? מכל התחומים הרלוונטים לחיים: אלופים מתחום הספורט, אנשי אקדמיה, משרד החוץ, צה”ל, רופאים, עורך דין, כלכלה, הייטק, יזמות, זמרים, מנטורים להצלחה ועוד ועוד.

סיפור 2⃣: אריק זאבי
רובנו מכירים את הקרב על המדליה, אבל מעטים מכירים את הדרך לשם. אריק שיתף את הנוער במשמעות ההתמדה, ההשקעה וההתמודדות עם אכזבות וכישלונות.

עידו שאל אותו: “אריק, מי הוא ווינר בעיניך?”

אריק זאבי: “ווינרים בעיניי הוא מי שמצליח כשהתנאים הם לא לטובתו! יש הרבה ספורטאים מעוטרים שבעיניי הם לא ווינרים! ווינר הוא מי שמוכן לעשות את מה שכולם מפחדים. לדוגמה בכדורסל – לקחת את הזריקה האחרונה הקובעת כשכולם מפחדים לקחת את הכדור.

לבוא לקרב כשאתה במצב קשה ולנצח אותו! יש ווינרים בנשמה שלהם שלא זכו, משום שלא היו חזקים פיזית. יש לי חבר שלא זכה באליפות בג’ודו, אבל הוא היה ווינר בנשמה ואחר כך הצליח בגדול בהיי-טק”.

סיפור 3⃣: אלוף משנה טליה גזית, בעברה מפקדת ממר”ם!

ערן שאל: “היי טליה, תודה רבה על הזמן! האם היה לך חשוב להתקדם גבוה דווקא בצבא בשביל להראות שגם נשים יכולות (“תקרת הזכוכית”) או שזה נבע ממשהו אחר?”

טליה: “המוטיבציה שלי הגיעה מהילדות שלי. שאפתי להגיע רחוק בכדי לא להיות במצב כלכלי כמו הוריי. כשהגעתי לצבא המוטיבציה שהובילה אותי הייתה המשמעות של תפקידי. הבנתי עד כמה אני יכולה לתרום! ראיתי כמה אני יכולה להשפיע!”
“כשהגעתי להיות מפקדת ממר”ם, שמתי לי למטרה לסייע לעוד נשים להתקדם ולהצליח בצבא”.

סיפור 4⃣ אריה מליניאק
ג. שאל: “אהלן אריה, איך הצלחת לגבש ולעודד את הקבוצה אחרי הפסד?”

אריה מליניאק: “מה הבעיה בהפסד?
שמעת על מישהו שרק מנצח?
לומדים, מתרגלים, ממשיכים.

הייתי מוריד את הסלים מוציא כדורגל ומשחק איתם קטרגל”.

כ. מירושלים: “אהלן אריה, איך היית מכניס את השחקנים לטירוף במשחקים אם היית צריך וגורם להם להילחם?”

אריה מליניאק: “אצלי המשחק הוא כיף, לא מלחמה. במקום לצרוח מה לעשות, הייתי שואל שאלות. פחות מקשקש בפסקי זמן על לוח ויותר מביט להם בעיניים.

אימנתי את הפועל חולון, שהייתה קבוצת מוער מחוזקת באמריקני משוגע. לחצנו על כל המגרש וכל הקבוצות היו עסוקות באיך לשבור את הלחץ שלנו במקום במה שהם צריכים לעשות”.

שבוע ראשון בבית ספר לחיים,
עם 23 מרצים מדהימים שמסתיים עוד מעט עם האיש והאגדה יורם טהרלב!

ליקטתי כאן שתי דקות מתוך 23 שעות!
תחשבו כמה ערך היהלומים שלי קיבלו?

ואולי מכן מתחילה מהפיכה כפי שהרצל אמר: “אם תרצו – אין זו אגדה”.

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם

כל הטורים הקודמים, התמונות וההקלטות הקוליות בלינק הבא: https://www.yuvaleilam.com/friday/

גרסת אודיו:

תגובות

(0)