.

בני גנץ, קלינט איסטווד ומוסר ההשכל לחיים – שבוע 183

מוקדש לזכרה של פרופסור מרים בן פרץ ז”ל.

הטור המוקלט:

מדי יום פונים אליי בני נוער לפני צבא ומבוגרים אחרי צבא בדילמה: “במה עליי לבחור?” (יחידה, מקצוע, זוגיות).

סיפור 1️⃣: פרופסור מרים בן פרץ.
כלת פרס ישראל לחקר החינוך הייתה המורה שלי בתואר השני לחינוך באוניברסיטת חיפה. לפני כשבועיים ב-15.7.20 הלכה לעולמה בגיל 93.
מעבר להישגיה האקדמיים, סיפורה האישי מרתק. מדי שישי אני קורא את כל עיתוני סוף השבוע, ובשישי האחרון בעיתון הארץ בטור “אחרי מות” כתב עליה עופר אדרת. היא נולדה ב-1927 בגרמניה, למדה ב”ריאלי” בחיפה, התחתנה בגיל 19 בשנת 1946 (גיל שכיח אז לנישואין) ליוסף קופלר, “יופ”.

“יופ” היה סטודנט אך גוייס לטובת “מחלקת ההר”, אנשי הל”ה, 35 אנשים מדהימים מטובי בניה של המדינה שהורכבו מ-20 אנשי פלמ”ח ו-15 אנשי חי”ש, ביניהם סטודנטים מבריקים למדעים. הם נשלחו ב-15.1.48 לסייע לנצורים בגוש עציון ובדרך נטבחו כולם. מכה קשה מאוד ליישוב שבדרך (שמנה אז כ-600,000 איש ואישה).

ואם נחזור למרים, בנאומה בטקס פרס ישראל בשנת 2006 סיכמה פרופ’ בן פרץ במשפט אחד עשרות שנות מחקר: “יש להרבות בלמידה ולהמעיט במדידת הישגים מתמדת, המחבלת בחדוות הלימוד”.

אחד הדברים שלמדתי היה ההבדל בין שיטת מחקר כמותי, לדוגמה: כמה חולי קורונה יש? לבין מחקר איכותני שבו פחות מתמקדים בכמויות אלא יותר לעומק התשובות – לחקור את סיבת ושרשרת ההדבקה. לנסות להבין את התשובות.

סיפור 2️⃣: בני גנץ והמקום הנכון.
סיפור קטן: דמיינו דירה חמודה ובה אמא מעירה בבוקר את בנה בכדי ללכת לבית ספר. הבן חוזר למיטה והאמא שוב חוזרת ומעירה אותו. כך שוב ושוב.

האמא ניגשת ולבסוף אומרת לו: “אתה חייב לקום” והוא עונה לה: “אני לא רוצה!” ואז היא עונה לו: “אתה חייב, אתה המנהל!”…

פרופסור קן רובינסון, כוכב ההרצאות באתר הפופולארי “TED” ממשיך את דברי פרופ’ בן פרץ על “חדווה” ומדבר בין השאר על חינוך ליצירתיות ו”על המקום הנכון” להיות בו.

הוא מתכוון שעלינו לבחור לעסוק במה שנועדנו להיות ובמה שמתאים לנו! בין אם זה ריקוד בלט, שירה או “ליטוש יהלומים אנושיים”.

כשאני עוקב וחוקר בדרך השיטה האיכותנית שלמדתי וחקרתי בעבודת התזה שלי, אחרי ראיונות שבני גנץ נותן לאורך שנים: בין השאר לאילנה דיין בתוכנית “עובדה” לפני כ-5-6 שנים כשעזב את לשכת הרמטכ”ל בתור סגן רמטכ”ל (אח”כ הכל התהפך והוא מונה לרמטכ”ל במקום גלנט).

לפני כשבוע גנץ כשהתראיין אצל אצל דנה וייס בתוכנית “אולפן שישי”. בראיון הוא סיפר לה בגילוי לב על מה שהוא אומר לאשתו רויטל בבוקר: כמו בסיפור על הילד שלא רוצה להתעורר לבית ספר, ואשתו עונה לו שהוא חייב כי הוא המנהל…

אם זה קורה חד פעמי אפשר להבין את זה אך אם זה קורה לנו מדי יום ואם אנחנו מספרים על כך בראיון ל”אולפן שישי” זה סימן! אני נוטה להניח שבתוך תוכו גנץ אומר לעצמו כבר לאורך שנים: “תעזבו אותי באמא שלכם, תנו לי לרכוב על אופנוע, לטייל ולהנות”.

בניגוד למשל לנפתלי בנט וליאיר לפיד שמתעוררים, כך נדמה, בתשוקה ובלהט, מדי יום למלאכתם. גנץ הודה שהוא הלך לפוליטיקה לא משום שרצה אלא משום שבנו דחק בו.

מי תצליח יותר? עו”ד שהלכה למקצוע בגלל שהוריה דחפו אותה או בגלל שיש לה תשוקה לעזור לאנשים במצוקה?

יש משפט שאומר: “תיזהר במה שאתה מבקש! אתה עלול לקבל אותו!”.
אם אתה מבקש משהו, בדוק היטב שההחלטה מתקבלת לא רק מהראש אלא גם מהבטן! היא דוברת אמת!!!

סיפור 3️⃣: קלינט איסטווד.
קלינט הענק משחק בסרט המקסים: The Mule – הפרד, בתור אדם מבוגר שמבין את סדרי העדיפויות בחיים רק בערוב ימיו: משפחה לפני עבודה! הסרט נפתח כשהוא עוסק בטיפוח פרחים וגם מסתיים בכך (לא אקלקל לכם את הצפייה) אך ההבדל בין שני החלקים הוא שבהתחלה הוא טוטאלי לעבודה ומנותק ממשפחתו ובסיום הוא עם משפחתו!

כמה מאיתנו נמצאים במקום הנכון להם? האם למען התארים, המעמד, הכוח והשררה אנחנו מחמיצים את הדברים שבאמת חשובים לנו? האם אנחנו מקדשים את הציונים ולא את “חדוות הלימוד” והדרך? האם אנחנו נמצאים במקום הנכון לנו?

אגב, הלו”ז שלי היום (ומדי שישי):
04:45 מתעורר ביקיצה טבעית להתקדמות לסיום כתיבת הטור מספר 181 של “שישי לנפש”.
06:30 ארגון הילדים.
07:30 אני בדרך לחוף לפגוש את היהלומים.
11:30 חוזר ומסיים את הטור, מקליט ומוצא תמונה מתאימה ואז שולח לאופיר, העורך המסור.
15:45 שולח את הטור לקב’ השונות.
16:15 עד 18:30 עונה לתגובות עליו…
נדמה לי שאני במקום הנכון בשבילי 😃

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם

כל הטורים הקודמים, התמונות וההקלטות הקוליות בקישור הבא: https://www.yuvaleilam.com/friday/

תגובות

(0)