.

שקיעה וזריחה! – שבוע 188

לזכרו של גיל רוזנטל ז”ל.

הטור המוקלט:

רקע: במוצ”ש האחרון הוזמנתי על ידי איש יקר בשם יובל הולנדר לצפייה מוקדמת בסרט חדש בשם שקיעה. סרט שנוגע בי אישית.

סיפור 1️⃣: צוות י”ז, יחידה 669.
בנובמבר 1987 התגייס צוות י”ז ליחידה 669 אחרי שעברו גיבוש מתיש שבו הייתה לי הזכות להדריך ולסייע במיון מעטים מבין רבים.

מי שפיקד על הצוות היה חברי הטוב ליאור כרמיאלי ז”ל. 
ליאור היה פרפקציוניסט, הוא דרש מאחרים ובעיקר מחייליו את מה שדרש מעצמו!

כל יחידה מובחרת עושים השוואות של מי מסלול ההכשרה קשה יותר? אמרתי לליאור שאני שמח שאני לא חייל שלו…

ליוויתי את הצוות מקרוב מאוד ובהתנדבות בדרך כלל בתוך “משגיח אנושיות”…
אחד החיילים המיוחדים בצוות היה גיל רוזנטל. ארגנטינאי מקיבוץ ניצנים.

סיפור 2️⃣: מוות מיותר.
השירות הצבאי חלף לו והנה ב-1992 במסגרת המילואים מצא את עצמו גיל ב”פ”מ” (פעילות מבצעית) שגרתית של ליווי מטוסים או מסוקים שיצאו לתקיפה בלבנון. כולנו חווינו את זה. הסיבה היא שאם מטוס או מסוק קרב יופל נהיה קרובים לחלץ אותו.

גיל עלה על אותה גיחה בתור מילואימניק אלא שבדרך חזרה סמוך לראש הנקרה הטייס שמואל גרין החליט בניגוד לכל הוראות הבטיחות לעשות “בז” (מעין שלום) מעל ספינת דבור של חיל הים.

כוחו של מסוק האנפה החלש לא עמד בכך והוא התרסק בים. גיל נחבט בראש וטבע. כל אנשי היחידה הוכו בתדהמה. נפגשנו כולנו בלוויה בקיבוץ ניצנים ונשארו עם כעס רב על צמד הטייסים.

סיפור 3️⃣: הסרט והשיעור לחיים.
ביום חמישי שעבר יצר איתי קשר קובי המקסים מהצוות של גיל וסיפר לי על הסרט “שקיעה” שיובל הולנדר ורז קדם עשו. הוא המליץ לי לצפות בו וחיבר ביני לבין הולנדר.
רז היה הנווט באותה טיסה לצידו של גרין ויובל צפה בהתרסקות מסיפון הדבור. היססתי. “בטח סרט עצוב וכואב. מה אני צריך את זה?” לבסוף הלכתי.

זה הטריילר של הסרט:
https://youtu.be/i5K3rAKqGf4

בחצר הבית פני ההקרנה שוחחתי עם אישה יקרה שמסתבר שהכירה את משפחתי ובעיקר את אחי. היא שאלה אותי: “אתה בקשר עם אחיך?” “כמובן” השבתי. “זה לא ברור מאליו?” “לא”, היא ענתה.

מה הקשר בין זה לכל הסיפור של הסרט? חכו קצת…

הסרט מתאר את גיל דרך הכרות עם משפחתו הנפלאה, חבריו לצוות וקרוביו ומתאר בדרך מרתקת תהליך שתחילתו בכעס רב בינם לבין צוות הטיסה וסופו בפיוס בלתי נתפס לכאורה ו…טיסה משותפת במסוק לנקודת ההתרסקות. הנה הקטע כפי שתואר בכאן 11:
https://youtu.be/ClVCB5i4clE

הסרט מעורר מחשבות רבות על מוות מיותר שהיה נחלת רבים בצבא, בעיקר בעבר אך בכלל בחברה הישראלית הנוטה לזלזל בנושא הבטיחות.
אלא שאני לקחתי את זה לעוד מקומות והעיקרי שבהם נוגע לסליחה! וכאן החיבור לתחילת הקטע.

כמה מאיתנו מחרימים אנשים ולעיתים קרובים ממש ממשפחתינו? אחים, אחיות, הורים, ילדים, דודים או דודות.

כמה מאיתנו “צודקים” כל הדרך אל תהומות הכעס, המרמור שמובילים להרס המשפחה ולהרס הבריאות?
ועל מה? כסף, רכוש, אגו וכבוד.

והנה אתה צופה במשפחה שאיבדה את היקר מכל! את הבן/האח/בן הזוג שלא יחזור עוד ויוצרת משהו שנדמה בלתי אפשרי.
במקום לכעוס, לשנוא ולהיות חולים הם בוחרים בכוח רב להתגבר! להתפייס ולקבל את מי שגם סובלים מהמוות שגרמו לפני 28 שנים.

אגב, 28 בגימטריה זה כח… כמה כח צריך לשם כך!

אני אישית יצאתי מהסרט יוצא הדופן הזה שנעשה על ידי שני האנשים המיוחדים: יובל הולנדר ורז קדם, מפוייס יותר, מוכן להשלים, לוותר ולהיות חכם יותר מבחינה רגשית.

ואתם? איפה אתם בעניין?

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

כל הטורים הקודמים, התמונות וההקלטות הקוליות בקישור הבא:
https://www.yuvaleilam.com/friday/

תגובות

(0)