.

מה להצביע בבחירות? – ספוילר – זה לא על פוליטיקה! – שבוע 216

ההקלטה:

הטור הוא על הבחירות הנוספות בחיים שלנו! הבחירות לפעול באומץ, לנסות ולהשפיע!

סיפור 1️⃣: האומץ לבחור לפתוח את הלב.
“מי חושב שבכדי להצליח בצבא ובכלל בחיים דרוש אומץ?” כך פתחתי את האימון ביום ראשון השבוע מול היהלומים – כולם הרימו את היד.

לפני האימון שאל אותי אחד מהם: “מה הולך להיות בתחילת האימון?” עניתי לו: “תרגיל מאוד מאתגר!”.

ואז הם קיבלו את התרגיל המאתגר ודורש אומץ – “תרגיל הפירגון”:
כולם מחולקים לזוגות, על כל אחד ואחת לפתוח את הטלפון, לבחור שני אנשים משמעותיים בחייו ולכתוב להם הודעת פרגון מכל הלב.

ההודעה תיפתח בשם הנמען, בהרגעה ש”הכל בסדר אצלי” – בכל זאת רוב האנשים לא רגילים לקבל סתם כך הודעת פרגון.
ואז ההודעה עצמה שצריכה להיות מכל הלב!

לפני שליחת ההודעה כל אחד צריך לקבל אישור מחברו שההודעה בנויה על פי הכללים והיא מגיעה מן הלב.
לו זר היה נוכח במחזה ומביט מן הצד; הוא לא היה מבין מה קורה כאן.

מיד לאחר התרגיל הם יצאו לתרגיל פיזי ואז שמעתי את אחד הטלפונים שהיה מונח על תיק מצלצל. הבטתי והחלטתי לענות. על הצג היה רשום: “אבא”. עניתי ושמעתי קול נרגש מהעבר השני.
הבן שלח לאביו הודעה מרגשת והוא היה חייב לטלפן ולהודות.

יום האב? יום האם? יום המעשים הטובים?
אני חושב שהביטוי של “להיות אדם טוב” צריך לבוא לידי ביטוי בכל יום!

לבחור להיות אדם טוב ולעשות טוב לאחרים ולסביבה שלנו.
כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להשפיע מדי יום על עוד אנשים דרך מילה טובה, פרגון והכרת הטוב.

סיפור 2️⃣: האומץ לבחור ולהשפיע.
“תהיה שחקן, לא צופה”.
חברי אריה מליניאק שהוא מאמן על מגרש החיים אמר פעם: “המקום היחיד שממנו ניתן לקלוע סלים הוא על המגרש!”.

לפני כמה ימים קיבלתי מחברי צבי, שהוא גם בוגר המחזור השני שלי (1987-1988), את הסיפור הבא:

אב ובנו עמדו נרגשים בפתח חדרו של הרבי מליובאוויטש. הנער עמד ימים ספורים לפני חגיגת בר המצווה שלו והתכונן לקבל את ברכת הרבי לקראת היום המשמעותי הזה.

הרבי קיבל אותם בפנים מאירות, לחץ את ידם ובירך אותם מכל הלב.
אחר כך פנה אל הנער והפתיע אותו בשאלה לא צפויה: “אתה חובב בייסבול?”, הנער הנהן לחיוב.
מי בארצות הברית לא אוהב את משחק כדור הבסיס?

“איזו קבוצה אתה אוהד?”, המשיך הרבי ושאל, וכמו ילד ניו-יורקי טיפוסי הגיעה התשובה: “היאנקיז”.
“האם אבא לוקח אותך לצפות במשחקים של היאנקיז?”, שאל הרבי, והנער השיב: “כן. רק לפני חודש הלכנו יחד לצפות במשחק באצטדיון הענק של הקבוצה, ה”יאנקיז סטודיום”. אבל האמת היא שהמשחק היה מאכזב. הקבוצה שיחקה חלש, נפלה לפיגור רציני מול היריבה ואבא ואני נטשנו מאוכזבים באמצע המשחק”.
“רגע”, המשיך הרבי לשאול, “וכשאתם עזבתם את האצטדיון, גם השחקנים נטשו את המשחק?”.
“מה פתאום”, ענה הילד בחוסר סבלנות. “אנחנו, הצופים, איננו חלק מהמשחק. אנחנו יכולים לברוח מתי שנרצה. השחקנים הם חלק מהמשחק, הם חייבים להיאבק עד הרגע האחרון כדי לשנות את המגמה ולנצח”.

לרגע הזה הרבי חיכה. הוא אמר בחיוך: “אתה מתחיל כעת את החיים כנער בוגר, זכור את המסר שאתה עצמך הצגת.
ביהדות אין צופים מהצד, כל אחד הוא שחקן. כל אדם קיבל מהקדוש ברוך הוא שליחות אישית וייחודית המיועדת רק לו, שרק הוא יכול לבצע הכי טוב שאפשר.

בכל רגע עומדת בפניך הבחירה האם להיות ‘צופה’ או לרדת למגרש ולהיות ‘שחקן פעיל’ ולבצע את התפקיד הכי טוב שאפשר. הֶיֵה שחקן!”.

🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
ביום שלישי הקרוב מתקיימות הבחירות. מה אתם בוחרים? להצביע ולהשפיע או לשבת בבית ולקטר.

בעיניי, “הזכות לקטר” מוקנית רק למי שניסה להשפיע ולא למיואשים!

בואו נהיה כולנו שחקנים על המגרש ונשפיע!

זו זכות ובעיניי חובה!

מוזמנים לשתף 🙂

חג פסח שמח
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

כל הטורים הקודמים, התמונות וההקלטות הקוליות בקישור הבא:

עורך הטור: אופיר בראף.
עוזר טכני: עמית איזינגר.

תגובות

(0)