.

יונתן בן ה-4 אומר קדיש על אביו – שבוע 223

ההקלטה:

ביום רביעי נקרעתי מצפייה ביונתן בן ה-4, שניסה לומר קדיש על אביו יהודה רובין שנהרג על הר מירון והשאיר אלמנה ושלושה ילדים קטנטנים.

הטור הזה נכתב לפני 100 שבועות כטור ה-123, והוא מובא כלשונו בכדי להמחיש שדבר לא השתנה פרט לשמות הנהרגים.

הנה הטור כפי שפורסם לפני כשנתיים:

האמת היא שכבר היה מוכן טור אחר אלא ששתי אחיות בנות 3 ו-8, מילה שרה ושיראל אסתר ז”ל שנהרגו אתמול, גרמו לי לשנות.

חג שבועות הוא גם חג מתן תורה. אחד הפסוקים החשובים בעיניי הוא:

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, ט”ו).

סיפור 1⃣: בגרות עאלק.
אתמול שאלתי שתי בחורות משכילות: מתי הייתה “מסיבת התה בבוסטון”? הן הביטו אחת בשנייה – “מה הוא רוצה מאיתנו”?

עניתי: “1773” והוספתי שמאז הבגרות ב-1982 אני מחפש הזדמנות לדבר על החומר שלמדתי לבגרות ועוד לא מצאתי…

תלמידי התיכון עסוקים בימים אלה בבחינות הבגרות.
לפני 21 שנים, בשנת 1998, כללה בחינת הבגרות בלשון והבעה מאמר שלי שעסק בבטיחות ובאסון המכביה.

אם כולנו מבינים שנושא הבטיחות חשוב ביותר אני שואל:
א. למה לא מלמדים בבתי הספר בטיחות?!
ב. למה אין שר לנושא בטיחות? לפחות שיהיה לנושא זה חלק חשוב בתפקידו של השר לביטחון פנים!

ג. למה שנושא הבטיחות לא יוגדר כלימודי ליבה?

בחינת הבגרות האמיתית נמדדת בהתמודדויות החיים, ולא במבחן ידע שלרוב כלל אינו רלוונטי לחיים!

המאמר שלי ב-1998 שפורסם קודם לכן בעיתון הארץ ואח”כ בבחינת הבגרות, נכתב אז על רקע אסון המכביה. אבל מי שחי בארץ מכיר אסונות רבים (בחלקם הייתי חלק מכוח החילוץ והפינוי):
אסון הרכבת בחוף הבונים
אסון ראס בורקה
אסון הכבל
אסון המסוקים
אסון השייטת
אסון צאלים א’
אסון צאלים ב’
אסון הכרמל
אסון השיטפון
אסון המנוף
ואתמול עוד אסון – אסון האחיות, התאונה הקשה בכביש 90.
בכל האסונות הללו נפלו/נהרגו 189 נפשות.

סיפור 2⃣: תרבות בטיחות.
לו היה מגיע אלינו חייזר ונשאל על בטיחות ומניעה, מה הוא היה אומר ועושה?
מה הייתם אומרים אם היה אסון שגורר מוות יותר מכפול מזה של ה-9/11 – אסון התאומים בארה”ב?
אצלנו יש כמה כאלה אבל הם לא מצטלמים יפה בעיתון, כאלה שלא בבום אחד אלא מתמשכים. לדוגמא קבלו את “אסון הסיגריות”, 8,000 אנשים מתים בישראל מדי שנה מנזקי העישון!

לתקשורת אין סבלנות, היא רוצה משהו אקטואלי, רצוי סנסציוני, דרמטי ושל יהודים! מישהו יודע שלפני חודש נהרגו שלושה ערבים בטיול גיבוש של העבודה שלהם? אני מניח שאם הם היו יהודים בטח היו קוראים לו אסון הגיבוש.

כל האסונות ניתנים למניעה אבל איך יימנעו אם אנחנו לא מלמדים ולא מחנכים לבטיחות?!

זה נחוץ בכל מדינה, בעיקר בתרבות הישראלית שבה חוקים זו רק המלצה וכל אחד אדון לעצמו.

סיפור 3⃣: בטיחות.
סיפור קטן. לפני כשבוע נסעתי לצפון לנחם חבר טוב שאביו נפטר. מאחר ואיני רגיל לנסיעות ארוכות, אני מכיר במגבלות שלי. הכביש הוא מקום מסוכן ולכן נערכתי בהתאם – הלכתי לישון לפני הנסיעה, עשיתי הפסקות רענון והכל עבר חלק.

מדי יום נהרגים בישראל אנשים רבים שלא לצורך. במקום לטפל במחלה עצמה התקשורת מתייחסת כל פעם רק לסימפטום של המחלה, שהיא: תרבות בטיחות לקויה אצלנו הישראלים!

למה המלך עירום? כמו בבגדי המלך החדשים מישהו צריך לצעוק את זה!
אם אנחנו רוצים לשנות כיוון בנושא – חייב להיות שר לנושא, תוכנית לימודים בחינוך הפורמאלי והלא פורמאלי! מניעה ואכיפה רציניים.

ובינתיים הדור הצעיר של 669 ימשיך לטפל באסונות כפי שהדור שלי עשה.

“רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!” (שאול טשרניחובסקי).

“ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, ט”ו).

מוזמנים לשתף
שבת שלום🌺🌸🌷
יובל עילם

כל הטורים הקודמים, ההקלטות הקוליות והתמונות נמצאים בלינק הבא:

עורך הטור: אופיר בראף.
עוזר טכני: עמית איזינגר.

תגובות

(0)