.

ההר הירוק תמיד – שבוע 234

סיפור 1️⃣: יורם טהרלב.
ביום שישי הקודם בבוקר, בדרכי לאימון עם היהלומים, הקשבתי לראיון שנערך בגלי צה”ל עם קובי אושרת.

בפתיח אמר המראיין אמיר בר שלום: “זה ידוע שאין אומרים שבחו של אדם בפניו…”, ואז הוא בכל זאת משבח את פועלו של אושרת.
בסוף הראיון הוא תוהה בקול רם ושואל את אושרת: “מדוע אין פרגון ראוי ליוצרים?”.

אתם מבינים את מה שקרה? בהתחלה הוא מדגיש שלא נהוג לפרגן ובסוף הוא מביע פליאה…
יש לנו מנהג ישראלי מגונה: “להרוג” אחד את השני בחיים ואז אחרי ש”הצלחנו” אנחנו מתחילים להנציח ולעיתים להתפרע בעניין…

אני גר בהרצליה ונפלא לראות שכונות ורחובות על שם יוצרים ואנשי תרבות שנפטרו: שושנה דמארי, אריק לביא ורבים וטובים, אך יש לי שאלה: למה מחכים שהם ימותו בכדי להנציח אותם?

בזמנו כתבתי לכל אחד מהם מכתב פרגון מכל הלב.
גם שושנה דמארי וגם אריק לביא הפתיעו אותי כשהתקשרו אליי להודות לי על המכתב!
זו הייתה התרגשות אדירה.

אני בטוח שלו היו מקימים רחובות על שמם בעודם בחיים ומזמינים אותם לכך, זה היה מאוד מרגש אותם!

יורם טהרלב הוא חבר שלי וחשוב לי שרבים יכירו ויוקירו את יצירותיו ואת פועלו.
מי שעוקב אחר הטור שלי לאורך ארבע וחצי שנותיו (בדיוק היום!), יודע שאחת לשנה-שנתיים אני מספר על יורם טהרלב היקר.

לאחרונה גם פתחתי דף פייסבוק בשם:

“ההר הירוק תמיד – יצירתו של יורם טהרלב”.
אני מנהל אותו בהתנדבות ואתם מוזמנים להצטרף, לעשות לייק ולשתף:

https://did.li/MzSfT

מדוע עיריית הרצליה או עיר אחרת לא תקרא על שמו רחוב מכובד? בית ספר יסודי או בית ספר לאומנויות?

אתמול דיברתי עם יורם על ערב הענקת אזרחות כבוד שניתנה לו על ידי עיריית הרצליה בשנת 2011.
הגיע הזמן גם לרחוב ולבית ספר ובעודו בחיים!

סיפור 2️⃣: להמציא את עצמנו מחדש.
מי שעוקב אחרי יורם טהרלב, יודע שהאיש אינו שוקט על שמריו!
הוא ממשיך ליצור, לכתוב, להופיע ולאחרונה גם פצח בשירה במסגרת הפרויקט הנפלא “יעלה ויבוא” של חידוש שיריו על ידי מבצעים צעירים.

כן, אפשר להתחיל לשיר גם בגיל 83 ונחמד במיוחד אם מי שמלווה אותך היא להקה “נחמדה” בשם “הגבעטרון”!

אז מי שלא שמע, בואו להנות מהשיר “לילות” שיורם כתב וביצע.
רק קודם לכן, קראו את מילות השיר שיורם כתב ללחן הנפלא של חברו יאיר רוזנבלום ז”ל.

לילות
מילים: יורם טהרלב.
לחן: יאיר רוזנבלום.

“על גב דלתי טפחה שלוש טפיחות הרוח
ועל הסף פתאום ראיתי את דמותך,
דורות חלפו מאז ועוד ביתי פתוח
ועוד לילי עורג לשוב ולראותך.

על הספה תשבי, מיחם התה רותח
ומן הרחוב עולה שאון של אור ועיר
ורק בחלוני הברוש כפו שולח
שורט את הלבנה כמו את ליבי – השיר.

התזכרי לילות, תנים במשעולנו
וכוכבים גבוהים וטל על הגפנים?
הרוח שנשא אותך הלילה הנה
נשא איתו מכאן משא יובל שנים.

ואת יפה כמו אז על ערימת השחת
וברק עינך כאז – קורץ ומערים
ואם נותרת לבד, הן עוד נשובה יחד
ללכת בדרכם העצובה של השירים.

נשוב אל התלתן, אל משעולי הלחם
זמזום הממטרות בין שמש לבין צל
רעינו השכוחים קוראים לנו ללכת
רעינו היפים מעמק יזרעאל.

נשובה אליהם שטופי שמחה ודמע
אל המסע נצא, עוד תרמילנו קל
האם זוכרים אותנו עוד שבילי העמק,
האם כאז בעמק עוד נוצץ הטל?”.

והנה הביצוע המרגש של יורם טהרלב כזמר יחד עם הגבעטרון:

ובבקשה אל תגידו אף פעם: “בגילי”, “אין סיכוי”, “בגלגול הבא” וכן הלאה – קחו השראה מיורם ובהצלחה!

סיפור 3️⃣: חיים בטבע.
יורם נולד ב-24 בינואר 1938 בקיבוץ יגור, שלמרגלותיו הצפוניים של “ההר הירוק תמיד”, הר הכרמל.
עשר שנים לפני הקמת המדינה ובעידן ללא מסכים שבו הטבע היה המסך היחיד.

יורם כתב:

“פקחתי את עיניי, היה אז חודש שבט,
ראיתי מעליי ציפור קטנה אחת
ותכלת השמיים וענן יחיד
וראיתי –
את ההר הירוק תמיד.

במשחקי ילדות קלי השכרון
רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון
ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים
אז ברחתי –
אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.”.

לשמיעת השיר קסום יש ללחוץ כאן:

ההקלטה המצולמת של הטור:

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

כל הטורים הקודמים, התמונות וההקלטות הקוליות בקישור הבא:

עורך הטור: אופיר בראף.
עוזר טכני: עמית איזינגר.

תגובות

(0)