.

“למה מי זה מייקל?” – שבוע 239

הטור הזה מוקדש לכבוד שנת הלימודים החדשה לכל המורים והמורות שמלמדים בתחום החינוך הפורמלי והלא פורמלי, למנהלים ולמנהלות, לתלמידים ולתלמידות, להורים ולשלושת ילדיי המקסימים; גדעון, נגה ויואב, שעולים לכיתות א’, ג’ ו-ה’.

סיפור 1️⃣: למה מי זה מייקל?
ביום שלישי עברתי דרך חנות הצעצועים והספרים “צומת ספרים”.
הופתעתי לראות ספר חדש של האלוף (במיל’) אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר.
ראיתי את שם הספר: “למה מי זה מייקל?” בהוצאת “ידיעות ספרים”.
חייכתי לעצמי (אני מכיר היטב את הסיפור) ומיהרתי לרכוש את הספר הנפלא ולקרוא אותו.
מומלץ בחום!

שקדי הוא בנוסף לכל תאריו גם מספר סיפורים נהדר.
יצא לי לארח אותו במרכז לפני כשנה ולטעום מסיפוריו.

כותרת הספר נגזרה מאחד הסיפורים הנהדרים.
שקדי ומשפחתו נסעו ללימודים ושהו בבסיס חיל האוויר בקליפורניה.
עומר, בנם בן השש, למד בבית ספר מקומי, ויום אחד מספר שקדי שהוא חזר הביתה ופגש את אשתו ממררת בבכי.

מסתבר שמייקל, המורה של עומר, אמר לה שלמרות ניסיונו רב השנים, הוא לא מצליח ללמד את עומר קרוא וכתוב, ולדעתו לעומר יש בעיה והוא לא יידע לקרוא ולכתוב.

שקדי המשימתי חשב שנייה ואז אמר: “למה מי זה מייקל?” ואמר לאשתו ענת: “תוך שלושה חודשים עומר יידע לקרוא ולכתוב”.

בנקודה זו עצרו רגע ותחשבו:
איפה זה פוגש אתכם?
איפה בחייכם מישהו/מישהי קבע/ה לגביכם משהו ואתם האמנתם, קיבלתם וויתרתם?

כמה כוח והשפעה יכולים להיות לעוסקים בחינוך!

שקדי החליט לתחקר את האירוע:
מה בדיוק היה עם עומר?
למה זה קרה?
ואיך לשפר?

הוא החליט שהוא ילמד את עומר לפי המשפט: “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ (וההמשך שלא כולם זוכרים:) גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה” (משלי כ”ב, פסוק ו’).

שקדי ידע שבנו עומר חולה ספורט, כדורגל בפרט ואת מכבי חיפה עם ה”אווירון” (החלוץ אלון מזרחי).
הם היו מקבלים אז עיתונים מהארץ על בסיס יומי, ובעזרתם שקדי לימד את בנו שמאוד רצה לדעת מה כתוב בעיתון על אליליו.

הסיפור הנהדר כאן חשוב מחמישה היבטים:

  1. אמונה בבנו – שקדי האמין בבנו ולא ויתר עליו למרות קביעת מייקל.
  2. אמונה בעצמו – שקדי האמין שהוא יצליח איפה שמייקל נכשל.
  3. שינוי – שקדי שינה את דרך הלימוד.
  4. מניע – שקדי “הדליק” את עומר וגרם לו לרצות ללמוד.
  5. מטרה מאתגרת – שקדי הציב מסגרת זמן שחייבה אותו להצליח במשימה תוך שלושה חודשים.

המשימה הצליחה.
עומר הצליח ללמוד, וכולנו יכולים ללמוד מהסיפור. לגבי עצמנו בכל תחום ולגבי ילדינו.

סיפור 2️⃣: מי השפיע?
בתור מפקד חיל האוויר, הטמיע שקדי אירוע מאוד מיוחד שכולו הכרת הטוב ופרגון ששמו “מפגש משפיעים”.

פעמיים בשנה, בסוף חודש דצמבר ובסוף חודש יוני, בשבוע שבו מתקיים מסדר כנפיים של סיום קורס טייס, מוזמנים ביום הראשון של השבוע למפגש עם מפקד חיל האוויר דמויות מיוחדות.
אלה הם אנשים שאותם בחרו מסיימי קורס הטייס כדמות חינוכית שאיננה מהמשפחה, שהשפיעה עליהם ושעיצבה אותם.

מדובר במפגש מאוד מרגש ולא פורמלי שבו כל אחד מספר על עצמו.
שקדי מספר בספר איך הגה את הרעיון בעזרת חברו מושיק תאומים.

כיום אימצו את הרעיון גם במקומות נוספים בצבא כמו קורס חובלים, שייטת 13 ועוד.

שקדי מספר על שני אנשים מיוחדים שפגש ב”אירוע משפיעים”:

הראשון, מורה שנבחרה למשפיעה ובאירוע עצמו היא סיפרה שהיא לא הייתה המורה של הטייס שבחר בה.
שקדי תהה אז למה הוא בחר בה, והיא סיפרה שתמיד בהפסקות הייתה משוחחת עימו.

הטור הזה מגיע לאלפי אנשים ואולי ימצא דרך גם לאותה מורה מקסימה.
הייתי אומר לה:
מורה יקרה, ועוד איך היית המורה שלו! אומנם לא לימדת אותו את הסיבות לפרוץ מלחמת xyz או קוסינוסים או אוסמוזה, אבל נתת לו את אחת המתנות הכי חשובות שיש: הקשבה ותמיכה!
ועוד איך היית המורה שלו.

השני, מורה לנהיגה! אחד הטייסים בחר במורה לנהיגה שהשפיע עליו.
מאחר והייתה לי הזכות להיות ב”אירוע משפיעים” לא פעם, למדתי שאצל 50% מהאורחים, מי שמשפיע על מסיימי קורס הטייס הם המחנכים והמורים שלהם בזמן בית הספר.
אך ב-50% מהמקרים האחרים, מדובר במחנכים מהתחום הלא פורמלי ומתחומים אחרים, ועלינו להכיר בכך.

אגב, לו אני הייתי נדרש לבחור בדמות שהשפיעה עליי יותר מכל מחוץ למשפחתי, היה לי קל לבחור: ד”ר סיני הישראלי.
מורה ומחנך שעיצב אותי והשפיע עליי ועל רבים שלמדו בבית ספר ברנדייס, במכללה בוינגייט ובסמינר הקיבוצים.
מורה לחיים!

סיפור 3️⃣: השנה ה-36.
ביום רביעי הקרוב ב-1.9, יגיעו בני נוער רבים מכל הארץ לחוף בהרצליה לפתוח את השנה ה-36 של המרכז החינוכי שלי, שהקמתי ב-1986 במטרה לתת לנוער שלנו כלים להצליח בשירות הצבאי ובחיים.

איך אני יודע שאני נמצא במקום הנכון?
אם בשנה ה-36 אני עדיין מתרגש לקראת השנה החדשה 🙂

לכבוד השנה החדשה שני סיפורים קצרים של בוגריי:

רועי ופחד קהל:
ביום שישי שעבר נפרדנו מחניך מקסים בשם רועי שהתקבל ליחידת עוקץ.
בדבריו מול קרוב למאה יהלומים (חניכים וחניכות) הוא אמר:
“לפני שנה חששתי לדבר מול חמישה ילדים, ועצם זה שאני עומד כאן מולכם ומדבר אומר הכל”.
ביטחון עצמי והיכולת לעמוד מול קהל, כמה חשוב להקנות את זה לבני הנוער.

זאביק ואמונה:
זאביק הגיע אליי לפני 33 שנה, גדול ובלשון המעטה לא אתלטי.
זאביק אדם עם לב זהב, נחוש ולא מוותר.

לפני הגיוס שאלתי אותו: “לאן אתה רוצה להגיע?” הוא ענה: “סיירת גולני”.
אז ב-1990, סיירת גולני הייתה היחידה הכי קשוחה בצה”ל עם מסלול הכשרה אכזרי.

כששמעתי את זה לא האמנתי שהוא, זאביק הגדול והלא אתלטי, יצליח אבל שמרתי את זה בפנים לעצמי ואיחלתי לו בהצלחה.

שבוע אחר כך בדיוק כמו עכשיו, יום שישי בצוהריים, הוא מתקשר אליי ומספר מה היה לו.
אני כבר מוכן לנחם אותו על כך שניסה בעוד הוא מרדים אותי בקולו המונוטוני בשעת צוהריים חמה.

ואז אחרי זמן שנראה כנצח שבו הוא מספר לי איך התמוטט פעמיים וקיבל עירוי ולא ויתר, ואני כבר גאה בו על כך שלפחות סיים את הגיבוש הרצחני, הוא מגיע לפואנטה ואומר לי באותה אינטונציה מרדימה: “והתקבלתי לסיירת”.
כאן כבר התעוררתי ואמרתי לו: “מה?”.
כשסיימתי את השיחה, דפקתי על השולחן ואמרתי לעצמי בקול רם: “וואו! וואו!!!”.

זאביק לימד אותי שיעור.
הייתי אז בתואר הראשון שלי בחינוך וזה היה השיעור הכי חשוב שלי בתואר: להאמין בילד ולא למהר לשפוט.

אני בקשר איתו ועם אחותו סימונה, שבעצמה היא אשת חינוך עד היום!

זאביק סיים מסלול בסיירת והמשיך בחייו לגבור על אתגרים ומשימות, וכיום הוא וטרינר מנתח.

“הדואג לימים, זורע חיטים
הדואג לשנים, נוטע עצים
הדואג לדורות, מחנך אנשים”
(יאנוש קורצ’אק)

הטור המצולם בערוץ היוטיוב: “יובל עילם”.

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

כל הטורים הקודמים, התמונות וההקלטות הקוליות בקישור הבא:

עורך הטור: אופיר בראף.
עוזר טכני: עמית איזינגר.

תגובות

(0)