.

איך לרבע את שכר המורים והמורות? – שבוע 279

  • מוזמנים לתת לייק ולשתף –

הטור המצולם:

בעצם הטור עוסק באיך להסתכל על בעיה.

“המורים לא מתוגמלים כראוי”, “הם מקדישים שעות על שעות בבית לבדיקת מבחנים ועבודות”, “מורים רוצים לעזוב”, “חסרים מורים” ועוד ועוד.

סיפור 1️⃣: המנקה.
את הפוסט הזה שתומצת ראיתי בפייסבוק של אבינועם הירש:
“הנה רעיון נפלא שקיבלתי היום ממחנך כיתה ט’ בשם אביחי, שמלמד בישיבה תיכונית במחוז ירושלים:

“שלום אבינועם. נתקלתי בכיתה שלי בתופעה שהטריפה אותנו לגמרי: לתלמידים שלי לא היה אכפת מהניקיון של הכיתה.
הם היו מסוגלים לראות כל מיני לכלוכים בכיתה ולהתעלם, לדלג מעל לשקיות כאילו שהן אוויר.

החלטתי לעשות מעשה:
המנקה הגיע ודיבר איתם. בשעה היעודה התלמידים לא הבינו מי זה הבן אדם הזר הזה שנקלע לכיתה שלנו. הסברתי להם שזה המנקה. הוא הגיע עם חולצה מכובדת ונראה באותו רגע כמו בנקאי או עורך דין. כל כך רחוק מהדימוי שיש למנקה.

ואז התלמידים שמעו בן כמה הוא… 73, יכול להיות גם סבא שלהם.
ואז המנקה הזה אמר לנו שהוא עבד בתור נהג הסעות מעל 40 שנה והסיע בעיקר חיילים, וכן השתתף ברוב מלחמות ישראל.

כששאלתי אותו אם יש לו איזה בקשה לבקש מהתלמידים שלי, חייך במבוכה ואמר להם:
“הם ילדים מתוקים. רק הייתי שמח אם הייתם מקפידים יותר לזרוק את הלכלוך לפח ולא לרצפה. יש לי בעיות בגב וזה החלק שהכי קשה לי”.

התלמידים שלי היו בהלם, פעם ראשונה שהם ראו שיש ל”קסם” הזה שמנקה להם את הכיתה פנים וסיפור וגוף ועוד סיפור חיים כל כך מרשים.

ממליץ לכל מחנך ולכל מנהל שיקראו את המכתב ושיאמצו את המפגש הזה בכדי לתת לתלמידים להבין שדברים לא נופלים משמיים, שיבינו שמאחורי כל טישו וכל שקית שמוכנסים לאשפה מסתתרת נשמה עם סיפור חיים””.


קראתי את הפוסט והתגובות המפרגנות והוספתי אחת משלי (שזכתה להכי הרבה לייקים): “סיפור נפלא, רק דבר אחד אני רוצה לשאול: למה שהילדים לא ינקו בעצמם את הכיתה ובית הספר? אחלה הכנה לצבא ולחיים! ביפן כך נהוג בבתי הספר ולא רק שם!”.

האין זאת הדרך הכי נכונה לחנך לסדר ולניקיון?

סיפור 2️⃣: סיפורה של קרן, מחנכת.
(מתומצת מהדף שלה בפייסבוק): “אני מחנכת של ילדים בכיתה ג’, הבוקר כשנכנסתי לכיתה, הרגשתי את הילדים שפופים, קצת כמו אנשים מבוגרים שכבה אצלם האור.

המצפן הרגשי שלי לא נתן לי להתחיל את היום ככה, עם אור כבוי בכיתה שלי.
אז קדימה, אני משמיעה לילדים מוסיקה בספוטיפיי, ועושה להם דמיון מודרך. אני ממש טובה בזה.

ביקשתי מהם לצלם בדמיון רגעים.
חיבוק חם מאמא, וצחוק מתגלגל עם חבר, ופיקניק מול נשיקה של שמש, ובדמיונם הם הדביקו את הרגעים האלה כמו טלאים בשמיכה הדמיונית שלהם.
ביקשתי מהם להתכרבל בשמיכת הטלאים הנפלאה הזו, ורק אז התחלנו ללמוד טקסטים בעברית.
כמו פרחים שמשקים אותם במים, ומתחילים להתאושש, הנביטו את החיוכים המתוקים שלהם, ובאמת הצליחו להיות פנויים ללמידה.

ובשמיכת הטלאים שלי: 7,000₪ בסוף החודש. אין לי כסף לקנות נעליים לבן שלי.

והיום שלנו ממשיך.

תלמיד אחר שלי לא נראה כתמול שלשום. הוא מבקש שיחה אישית איתי. ההורים הודיעו לו אתמול שהם מתגרשים. הוא מוכה הלם וצער. אפילו הדמעות לא מצליחות למצוא את דרכן החוצה.

“אתה יודע?” אמרתי לו. “לפעמים כשאני מרגישה שאדון עצב דופק לי בדלת, אני עושה לו הכנסת אורחים. יושבת איתו לקפה, לא מפחדת ממנו. הוא בסה”כ רגש, שבא, שותה קפה והולך לדרכו.”
אנחנו נושמים ביחד….
הוא מצליח לאסוף את חלקיו, וללמוד איתי בשיעור אוריינות.

ואני רוצה לצעוק: 7,000₪, ומתוכם 5,200₪ הולכים לי לשכר דירה. לא נשאר לי כמעט ממה לחיות והיום ממשיך.

בצהריים אני חוזרת הביתה, כמו חייל שחזר ממלחמה. טלפון מחברה.
“אחותי, התקבלתי לעבודה בהייטק!”
“יש!” צעקתי בשמחה.
14,000₪ שכר התחלתי. היא תשב במשרד ממוזג עם צ’ייסרים ותגייס אנשים לסטארטפים.

סיפור 3️⃣: הפתרון לפי אלברט איינשטיין.
“אי שפיות היא לבצע את אותה הפעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאה אחרת!”.

אני מבין אותם היטב.
גם אני מחנך, גם אצלי המצב היה בכי רע, אבל לי אין בפני מי להתלונן אלא להתבונן במראה ולפעול!

אני סוג של “חתול רחוב'”. לאורך 36 שנים עשיתי ואני עושה שינויים ארגוניים דרמטיים בארגון שלי.

למה? בכדי לשרוד ולהצליח.

המורים והמורות משוועים לשכר הוגן ואני איתם.
אי אפשר לצפות שאנשים מעולים יגיעו לתחום החינוך בשכר שבו לא ניתן להתקיים.

אבל האבסורד הוא שתקציב משרד החינוך הוא הגדול במדינה!
המדינה שמה למעלה מ-70 מליארד שקל על החינוך. הרי אם יועלה השכר למורים מה עם העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגים, הרופאים? כולם ראויים לשכר גבוה יותר!

העניין הוא התייעלות וארגון מחדש. אם אני מתמנה לשר החינוך כולל סמכויות בוועדות המתאימות בכנסת, ארגון המורים, הסתדרות המורים, וועדי ההורים אפשר לעשות שינוי דרמטי ולרבע את השכר!

איך?

בתיכון ממוצע שבו 1,000 תלמידים נמצאים 120-150 מקבלי שכר. שכרם הממוצע הוא לפחות 8,000 ש”ח. כלומר בבית ספר שבו יש 120 מקבלי משכורות מדובר על תקציב חודשי של 960,000 ש”ח.

אם אני מנהל תקציב ביתי ויש לי סכום מסוים ואינני יכול לקבל עוד אני מתעדף את ההוצאות בהתאם.

בואו נעשה תרגיל ברמה של חשבון כיתה ג’:

  1. אם אני מנהל, אני חייב מורה לכל כיתה בת 33 תלמידים ותלמידות בממוצע.
    אם יש לי 1,000 תלמידים, זה אומר בערך 30 כיתות = 30 מחנכים ומחנכות.
  2. זה אומר 30 מקבלי משכורות.
    כל מורה לצד תפקידו המרכזי מקבל אחריות נוספת: כספים, טיולים, פעילות חברתית, סדר וניקיון ועוד (אני אישית לבד מחינוך עושה עוד 80 תפקידים מלבד לחנך).
  3. אם אני מקבל מהמדינה 960,000 ש”ח לחודש משכורות ומחלק את הסכום בין 30 מחנכים ומחנכות התוצאה היא: 32,000 ש”ח למורה!!!
  4. אתם רואים כבר את העלייה המטורפת ברצון להיות מחנך/ת?

כמובן שיש עוד מורים שלא מחנכים, יועצים ועוד גורמים שיקבלו נדבך מן התקציב, אבל בניהול נכון של התקציב ניתן להעלות משמעותית את שכר המורים.

לסיכום: אם מתבוננים על בעיה, על כל בעיה, בדרך אחרת אפשר למצוא פתרון!

מוזמנים לשתף 🙂

חג שבועות שמח
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא:

עורך הטור: אופיר בראף.
עוזר טכני: עמית איזינגר.

תגובות

(0)