.

הורים ולא חברים! – שבוע 286

הטור המצולם:

הבקשה שלי היא שתעבירו את הטור להורים, לסבים ולסבתות. הוא נועד להעיר משינה.

בחרתי לפתוח דווקא בסיפור מהצבא. תישארו איתי בבקשה ולמען הדור הצעיר.

סיפור 1️⃣: “המג”ד בן זונה”.
לפני יותר מעשור התקבל מידע מודיעיני על מנהרת חדירה שחפר החמאס, שלוש מאות מטרים מעבר לגדר הגבול עם רצועת עזה, שאמורה הייתה לשמש לפעילות טרור.
המשימה לנטרלה הוטלה על מפקד גדוד (מג”ד) הסיור של הצנחנים, עליו פיקד בוגר שלי, אחד היהלומים שלי.

בתכנון המבצע נלקחה בחשבון האפשרות שחמאס יפציץ את הכוח הפושט בפצצות מרגמה, ולכן המג”ד תרגל את חייליו שוב ושוב בחפירת שוחות (בורות) שבהם יסתתרו הלוחמים מפני הפצצות.

חיילים לא אהבו לתרגל חפירת שוחות, אבל המג”ד לא ויתר להם.
באחד התרגולים בלילה כשעבר המג”ד בין לוחמיו, הוא שמע את גיא (שם בדוי) אחד מהחיילים, שלא תיאר לעצמו מי נמצא מאחוריו, מסנן קללה. המג”ד הקשיב והמשיך.

400 לוחמי גדוד הסיור של הצנחנים ביצעו את המשימה. ואכן כמצופה, החמאס ירה פצצות מרגמה על ראשי הצנחנים אך החיילים שתורגלו בחפירת השוחות התגוננו היטב.

המשימה בוצעה, המנהרה והמבנה הושמדו. שישה מחבלים נהרגו. לכוח הפושט לא היו הרוגים אך כמה חיילים נפגעו, ביניהם גיא ששכב בתוך שוחה ונפצע באורח בינוני מרסיסי פצצת מרגמה. אילולא חפר שוחה והתגונן, סביר שהיה נהרג.

המג”ד ביקר את גיא בבית החולים סורוקה בבאר שבע כשאימו לצידו. המג”ד פנה ללוחם שלו: “מה שלומך גיא?”. הלוחם השיב בביישנות: “בסדר המפקד”.

המג”ד שהיה ידוע כמפקד קשוח, פנה אליו בשנית בחיוך, וחצי בציניות: “תגיד גיא, מה אמרתם בלילות בהכנות למבצע כשחפרתם את השוחות?”. הלוחם שתק והביט על אימו.

“תגיד, תגיד. מה אתה מפחד?”, דחק בו המג”ד. גיא נכנע למבטים ואמר: “שהמג”ד בן זונה”. דממה.

“ומה אתה אומר עכשיו?”, שאל המג”ד. האם מיהרה להשתלט על השיחה, ואמרה: “אתה צדיק, צדיק, צדיק”.

מה המסר? שמפקד טוב פועל על פי השראת אמרתו של דוד בן גוריון: “לא מעניין אותי מה העם רוצה, מעניין אותי מה העם צריך!”.
מפקד קרבי טוב הוא כזה שיעביד באימונים קשה את חייליו, בכדי שבעת הקרב הם ינצחו תוך פגיעה מינימלית בכוחותיו.

שלשום לפני אימון הבוקר, צפיתי בכמה חניכים הולכים על הכביש בדרך לאימון במקום בצידי הדרך. הייתי יכול להתעלם מהסיכון אבל עצרתי והערתי.
אחר כך במקום לפתוח את האימון, פתחתי בלדבר על ערך הבטיחות ונקטתי צעדים שהדבר לא יישנה. אני המג”ד!

סיפור 2️⃣: הורה או חבר? להיות הורה 2022.
אתמול ישבתי ומניתי את חלק מתפקידי כהורה (לפי הא-ב).
אני: מאמן, מבשל, מביע, מדגים, מדריך, מורה, מוריש, מחבק, מחזק, מחנך, מטפל, מכין, מייעץ, מלביש, מנחם, מעודד, מעיר, מסיע, מפרגן, מפרנס, מצחיק, מקשיב, מרגיע, משגיח, משחק, מתקן ומתמוגג.

הבטתי ברשימה וחשבתי על אבי ז”ל ועל ההורות של פעם. אין ספק שכיום ההורים נתבעים או לוקחים על עצמם הרבה יותר מאשר פעם.
בדרך כלל ההשקעה של ההורים היום היא מטורפת והרבה יותר מזו של הורינו. כל הכבוד להורים 👏👏👏

על דלת ביתי כתובים שמות הדיירים: ילדיי ואני.
נחשו מי בראש הרשימה? האדם הכי מבוגר והאחראי: “המג”ד”… 😉

למה? כי עליי כל האחריות וכל הסמכות. אני לא חבר של ילדיי, אני האבא שלהם!

אני משתדל להיות האבא הכי טוב שאני יכול להיות.
אני בין השאר אחראי לבריאות שלהם היום וליסודות שיובילו לכך שיאריכו שנים.

סיפור 3️⃣: טראומה ומיקרוטראומה.
הם מושגים מעולם הרפואה.

לנו כהורים יש משימה מאתגרת מאוד, והיא לדאוג שהילדים שלנו יהיו בריאים, שיאריכו חיים ושיקבלו כלים שיסייעו להם בבגרותם.

כאיש מקצוע מהעולם הגופני, אני רואה את הקטסטרופה בבתי הספר: כמות אדירה של בנים ושל בנות בעלי משקל עודף שיהפכו למבוגרים שמנים, אלה העובדות העולות מן המחקרים.

חטיף אחד מלא שומן רווי, מלא סוכר או מלא מלח לא יעשה כלום, אבל עוד אחד ועוד אחד לאורך שנים עלולים להביא ל”טראומה גדולה!” – לדום לב, למחלת סרטן קטלנית או למחלות מסוכנות אחרות. המחקרים המדעיים מראים את זה.

הנה כמה נתונים מראיון שפורסם ביום שישי האחרון, 15/07/2022, בעיתון הארץ עם גלעד טוויג, פרופסור לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב:

א. “בעשור האחרון הייתה עלייה של פי 7 במקרים של סוכרת מסוג 2 בקרב ילדים בני 10-18 בישראל.
ממקרה אחד לפני 20 שנה, יש כיום 400 חולים צעירים! זה שינוי מטורף שהכל קורה בגיל כל כך מוקדם.”.

ב. “אלה ילדים שיש להם שק מחלות כמו של סבתא שלי בת ה-90. לחץ דם, שומנים בדם ועוד. הם צריכים לקחת הרבה מאוד תרופות.”.

ג. “60-65% ממקרי הסוכרת שרואים אצל אנשים מתחת לגיל 40 מיוחסים לעודף משקל.”.

אנחנו בעידן שאסור לומר את האמת הכואבת, חייבים להיות עדינים שחס וחלילה אף אחד לא ייפגע.
אבל בעוד 20 שנה כשמגיפת ההשמנה תכה עוד יותר, הדור הזה ישאל אותנו: “מה עשיתם אז? למה שתקתם? למה האבסתם אותנו כמעט מדי יום מתוך רצון לרצות אותנו ובעצם פגעתם בנו. למה הייתם חברים שלנו ולא ההורים שלנו?”.

מה צריך לעשות?

  1. לדאוג שהבתים שלנו יהיו סביבה של מזון בריא וטרי.
  2. לדאוג לתנועה. שהדור הצעיר יהיה בתנועה.

3. להבין שבתי הספר לא יכולים לעשות כמעט כלום ולכן זה הכל בידינו!

לסיכום: חובתנו לדאוג לילדים ולא להיות פופולארים עכשיו על חשבון העתיד.
אולי כעת הם יכעסו, אבל בעתיד הם יודו לנו, או לפחות יאריכו ימים, כמו גיא מהסיירת.

מוזמנים לשתף הורים
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא:

עורך הטור: אופיר בראף.
עוזר טכני: עמית איזינגר.

תגובות

(0)