.

פיתוח תחושת מסוגלות לילדים – שבוע 289

הטור המצולם:

הטור הקודם שלא הגיע לחלקכם עסק בפיתוח תחושת מסוגלות. מי שלא קרא מוזמן לקרוא דרך הקישור למטה.

איך בונים אצל חיילים ביחידות מובחרות את היכולת לנווט לבד בלילה?
איך ומתי בונים בקרב כל אדם את היכולת להסתדר בחייו בעצמו?
לדעתי התשובה היא: בילדות.

סיפור 1️⃣: תחושת מסוגלות
יונתן פנה אליי בשאלה: “איך אני מפתח תחושת מסוגלות בבני בן ה-8?”.
אז יונתן, אני יכול רק לומר לך מה אני עושה.

אבל קודם כל, נגדיר מה הן מטרות החינוך.
אני מתכוון גם למערכת החינוך הרגילה וגם למערכת החינוך הביתי. כן זו מערכת בפני עצמה.
בתואר הראשון שלי בחינוך עשיתי עבודה על הנושא.
מדובר שם על חינוך לאהבת אדם, לימוד הכרזת העצמאות, תולדות המדינה והקניית ידע.

סעיף 5 מדבר על “פיתוח אישיות הילד, יצירתיותם וכישרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות”.

אתם הבנתם את זה? אתם חוויתם את זה כילדים?
העיקר שיש מטרות כתובות באיזו מגירה…

אחת המשימות שלי היא לבנות את הביטחון העצמי של היהלומים שלי, הן בני הנוער ולא פחות מכך אצל ילדיי. איך אני עושה את זה? דרך אתגרים.

כמו שאני אומר ליהלומים שלי: מטרות מאתגרות וריאליות שמעלות לאט לאט את הרף.
המטרה להבין דרך התנסות עצמית ש: אני מסוגל/ת!

סיפור 2️⃣: נסיעה לרעננה.
“בילדותי נאלצתי לקטוע את לימודי כדי ללכת לבית הספר”. ג’ורג’ ברנרד שו.
מה ההבדל בין לימודים אמיתיים לבין בית ספר רגיל? בבית הספר אתה פאסיבי ולומד תכנים רבים שאינם רלוונטיים לחיים. מחוץ לבית הספר אתה לומד באמת. רוצים דוגמה? בבקשה.

לפני כשבוע נגה בת ה-9 אומרת לי: “אבא אני רוצה לנסוע באוטובוס לקניון בעיר”.
היא רואה הזדמנות לקניות קטנות.
אני רואה בזה הזדמנות לפיתוח עצמאות, לניווט, לניהול לתקציב, להתמודדות עם מצבים משתנים ולא צפויים ולתקשורת עם אנשים.

היא חזרה עם חיוך גדול על כך שהצליחה במשימה. תחושת המסוגלות מתפתחת.

השבוע ביום שני היא באה אליי נרגשת ואומרת: “אבא, אני רוצה לנסוע לקניון אבל הפעם בעיר אחרת – ברעננה!” עולים באתגר.

אני חושב שנייה.
בראש עולה קולו של האבא הדאגן שבי, מצד שני עולה הקול של האבא שרוצה לאפשר, לבנות יכולות.

קדימה נגה. בואי תראי לי איך את מתכוננת לעשות את זה (אישור תוכניות 😉), היא יוצאת לדרכה ואני? הולך לשנ”צ. אני סומך עליה.

אחרי שעתיים היא מתקשרת מהקניון שנגמרת הסוללה בטלפון ושהיא רוצה שאבוא לאסוף אותה.
אמרתי לה: “אם יידרש אני אבוא, אבל השאלה היא אם את יכולה למצוא פתרון?” והיא מצאה.
ישבה בבית קפה וביקשה מהמלצר שיטעין עבורה את הטלפון.

אני יצאתי החוצה לשחק כדורגל עם יואב וגדעון, ונגה חזרה עם חיוך ו.. מתנה חמודה וקטנה לאחיה.
מה היא למדה מהאירוע? המון!

סיפור 3️⃣: אוכל, קדימה אוכל.
לפני שנה רכשתי תנור אפייה, אבל מה שמצחיק הוא שאיני יודע להפעילו! אבל התנור פועל גם פועל!
מי מפעיל אותו? בעיקר שלושת ילדיי שאופים עוגות ומאכלים שונים.

אני רק לימדתי כללי בטיחות וזהירות במטבח עם אש, סכינים וכללי ניקיון והיגיינה, והם מכינים לעצמם את האוכל.

הם יודעים לעשות הכל. יש לנו ספרי בישול והם עושים רשימה, הולכים לבד לסופר, חוזרים ומכינים.

לאחרונה גדעון בן ה-7 למד לעשות חביתות טעימות ופסטה טעימה.

אז יונתן היקר, קיבלת כמה רעיונות. כעת לשחרר ולבנות את תחושת המסוגלות של הילד.

אבל בעצם הטור הזה נועד לכל הורה, סבא, סבתא ומחנכים.
אני גדלתי ככה לא מתוך אידיאולוגיה ומילים גבוהות, פשוט-משום שכך היה נהוג.
היום כפי שאמר ליפא העגלון: “צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה”.

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא:

עורך הטור: אופיר בראף.
עוזר טכני: עמית איזינגר.

תגובות

(0)