.

האומץ לפרגן – שבוע 8

פברואר 2004 הטלפון מצלצל. אני עונה.
“אפשר לדבר עם יובל?” זה אני – אני אומר ותוך כדי כך מתחיל לזהות את הקול אבל לא מאמין, זה לא יכול להיות. והאישה מהצד השני עונה: “זו שושנה דמארי. רציתי להודות לך על המכתב שכתבת לי. הוא חימם את ליבי”. המשכנו לדבר עם קצת וסיימנו.

הנחתי את הטלפון נרגש, וואהו!


לכל אחד מאיתנו יש אנשים יקרים וחשובים שאם יילכו לעולמם נבכה עליהם וגם נצטער שלא הספקנו לומר להם בעודם בחיים, מה אנחנו חושבים עליהם.

פירגון והכרת הטוב הם דברים שכמו הומור – רובנו בטוחים שיש לנו ואין לאחרים…

רובנו יודעים שזה חשוב ובכל זאת ממעטים לעשות כן. למה? אולי משום שזה דורש אומץ לפתוח את הלב למישהו מעליך, מתחתיך או לצידך!

אז הנה רגע לפני השבת – מי האנשים היקרים לך? שני שמות לפחות.

עכשיו! כן עכשיו! פנו אליהם פנים אל פנים, בשיחה או בהודעת ווצאפ/סמס ואימרו להם מה אתם חושבים עליהם! פיתחו את הלב ותנו לאנשים לדעת מה אתם חושבים עליהם.

זה נפלא, מחמם את הלב ומעצים את הנותן והמקבל!

מוקדש לשני חברים יקרים שהיו ברשימת החברים שלי והלכו השבוע לעולמם:
גילה היקרה – אישה מקסימה שהיתה סייעת בגן ילדים.
דני סולומון היקר – שהיה בן זוגה של מתי פורז אימו של ניר פורז ז”ל.


שבת שלום עם חום ואהבה 💐
אוהב,

יובל עילם

 

 

תגובות

(0)