.

על שמחת תורה, שמחת החיים וגמישות! – שבוע 87


על הצורך ואולי החובה ובעיקר הזכות שלנו לבדוק עם עצמנו כל העת את המטרות שלנו והדרכים להגיע אליהן.

סיפור 1⃣ השבוע שוחחתי עם אבא שסיפר לי איך הוא “יושב” על בנו ודוחף אותו ללמוד מקצוע לימודי ברמה של 5 יחידות
וכל זה למרות שהבן לא סובל את המקצוע.

שאלתי את האב: “למה? הרי הילד גם ככה עמוס מעל הראש”
והאב ענה לי: “אולי זה יעזור לו בעתיד”.
אמרתי לו: “אני לא רוצה להתערב בגישתך החינוכית אך מחובתי לומר לך: אתה טועה”.

הבוקר סיפר לי חניך אחר שאמא שלו לוחצת עליו ללכת ללימודי רפואה שלא מעניינים אותו.

אתמול העברתי הרצאה על הצבת מטרות.
אחד מכללי הברזל הוא שמטרה חייבת להיות מקובלת על המבצע!
אם משהו מגיע מאיתנו יש סיכוי טוב שהוא יתבצע!


סיפור 2⃣ לאחרונה יצא לי לשוחח עם שני מכרים מבוגרים
שסיפרו לי שעבדו כמו חמורים בחייהם ובנו על הפנסיה וכעת כשהם מבוגרים הם מגלים שדברים שהיו רוצים ויכולים לעשות כשהיו צעירים יותר
כעת הם כבר לא יכולים.


סיפור 3⃣ אתמול פנה אליי חניך בן 17 שרוצה להתחיל עם בחורה צעירה אך חושש,
איננו יודע מה לומר לה? איך לעשות זאת? והאם לגשת בכלל?

שמחת תורה היא חגיגה של תחילת קריאת התורה מבראשית.
לפני כשנה הבאתי כאן את הטקסט של פבלו נרודה.
ביהדות חוזרים וקוראים מדי שנה את פרשות השבוע משום שאחד הכללים החשובים ביהדות הוא: “ושיננתם” ובמילה אחרת: “תתאמנו

אז למען האבא, החניך, המכרים המבוגרים והחניך בן ה-17
ולמען כולנו ולכבוד שמחת תורה הקרבה ובאה ואיתה בחרתי שיהיה נכון לשוב ולקרוא את הטקסט הנפלא.

פבלו נרודה, “מת באטיות”, לעברית: אריה קומיי

מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁלֹּא זָז מִמְּקוֹמוֹ
מִי שֶׁלֹּא מִתְעַנְיֵן.

מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ הָעַצְמִי
מִי שֶׁלֹּא נוֹתֵן שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ.

מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁהָיָה שָׁבוּי בְּהֵרְגֵּלָיו
וְחוֹזֵר יוֹם יוֹם לְאוֹתָן הַמֻּסְכָּמוֹת.
שֶׁלֹּא מַחֲלִיף מוּתָג
שֶׁלֹּא מֵעֵז לְשַׁנּוֹת גּוֹנֵי לְבוּשׁוֹ
שֶֹּׁלא מְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר.

מֵת בְּאִטִּיּוּת מִי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ תְּשוּקוֹת
וּמְעַרְבּוֹלוֹת הָרְגָּשׁוֹת שֶׁהֵם יוֹצְרִים, דַּוְקָא אֵלֶּה
מַחְזִירִים נִיצוֹצוֹת לָעֵינַיִם וּמְשִׁיבִים לַחַיִּים
לְבָבוֹת שְׁבוּרִים.

מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כִּוּוּן כְּשֶׁהוּא מַרְגִּיש
אֻמְלָל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אוֹ עִם אֲהוּבָתוֹ,
מִי שֶׁלֹּא מְרַעֲנֵן הַיָּדוּעַ וְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ
כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּחֲלוֹמוֹתָיו,
מִי שֶׁלֹּא מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים
לְהִתְרַחֵק מֵעֵצוֹת נְבוֹנוֹת.

תִּחְיֶה הַיּוֹם,
סַכֵּן הַיּוֹם
עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו.

אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לָמוּת בְּאִטִּיּוּת.
אַל תִּמָּנַע מֵהָאֹשֶׁר.


ציטוט חכם: “דע את עצמך” (סוקרטס).

המלצה לספר: שמחת תורה. הוצאה זמורה ביתן
כתב יורם טהרלב.
ספר מקסים עם דרשות מקסימות וחכמות על פרשות השבוע


מוזמנים לשתף חברים

שבת שלום וחג שמח 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם


גרסת אודיו:

תגובות

(0)