.

על החיים ועל המוות – שבוע 88

הטור הנוכחי נועד להעיר ולגרום לכולנו לפעול! כל אחד ואחת בהתאם ליכולתו.

סיפור 1⃣ שלשום עמדתי לסיים רכיבת בוקר.
סמוך למעבר חציה הגיע ועמד קרוב אליי תיכוניסט רכוב על אופניים חשמליים.
נדהמתי משום ש…הוא היה עם קסדה על ראשו! אמרתי לו: “כל הכבוד לך שאתה חובש קסדה”.

האמת היא שלא הייתי בטוח אם הוא שומע משום שהיו לו אוזניות על האוזן…
אלא שהוא שמע וסיפר לי שלפני חודש הוא נפגע מרכב והקסדה הצילה את חייו.

הוא כבר היה קרוב לבית הספר שלו ושאלתי אותו אם המנהל מתייחס לנושא?
הוא אמר לי: “הוא אמר לנו שחשוב לחבוש קסדה ושאי אפשר להכניס אופניים לשטח בית ספר ללא קסדה”.

הנוער מכיר את הכסת”ח (כיסוי תחת) הזה ולכן מגיע עם הקסדה על הכידון שמוגן במקרה של נפילה…

רבים מבוגריי הם רופאים ואני שומע מהם על התוצאות הקשות של תאונות האופניים החשמליים.
בשנה האחרונה נהרגו 16 רוכבים, מהם 4 מתחת לגיל 16.
אלפים נפצעו וכמובן שדבר לא קורה עד שנהרג ארי נשר ז”ל שהוא בן של מפורסם וזה אומר מבחינת התקשורת “סיפור גדול!!!”

הסיפור מתחזק גם משום שהפוגע הוא כדורגלן בליגת העל.
כך שמבחינת התקשורת “זה סיפור חזק!” סיפור ש”מחזיק” כבר שבועיים! אירוע נדיר בנוף התאונות שלנו.


סיפור 2⃣ ביום רביעי בערוץ 10 הובא תחקיר של מתן חודורוב על תרבות החפיף בכל הנוגע לאישורים הנדרשים לאנשים השקופים שבונים בניינים
בכל הנוגע לעבודה בגובה.
במקום לבצע השתלמות של תשע שעות מחפפים ומבצעים שעתיים ולפעמים מוכרים אישורים ללא שום הדרכה תמורת בצע כסף.

מה הקשר בין אופניים חשמליים לתאונות בענף הבנייה? יש הרבה מכנה משותף – תרבות בטיחות לקויה!


סיפור 3⃣ המבחן ההפוך.
יצחק רבין נשאל בזמנו: “למי מגיע הקרדיט על הצלחה באירוע כלשהו?”
רבין השיב: “אני תמיד שואל: “אם האירוע היה נכשל מי היה אחראי? זה האדם שראוי לקרדיט באירוע שהצליח”.

ואני לוקח את “הסיפור ההפוך” לתחום הבטיחות ושואל: אם כל מי שחרב עליו עולמו כתוצאה ממוות עשה הכל בכדי למנוע את הסיכונים המיותרים?

שלשום יצאתי עם ילדיי לרכיבה בשכונה.
הם יודעים שאסור להם לרכוב מטר ללא קסדה.
מולי הגיע אבא שהיה מלא אהבה לילדו, הוא אמר לו את זה.
ניכר היה שהאב מאוהב בבנו שרכב על אופניו ללא קסדה. איך זה יכול להיות לעזאזל?

הרי אם הילד המקסים ימעד ויספוג פגיעת ראש קשה שתהרוג אותו או תיפגע בהמשך חייו אותו הורה לא יסלח לעצמו!
איך זה יכול להיות לעזאזל? מצד אחד אנו מתרשלים במודע ואח”כ חרב עלינו עולמנו!

המראה שלנו: כשאנו רואים את האופניים החשמליים ואת הרוכבים ללא הקסדות אנחנו יכולים לראות בתמצית את עצמנו!
את תרבות החפיף של המדינה שלנו במלוא תפארתה!

1. הורים שלא מחנכים על בטיחות ולא יודעים להציב גבולות.
2. מדינה ועירייה שלא אוכפים חוקים.
3. ילדים שיודעים מתמטיקה אבל לא מתחנכים על בטיחות ולא יודעים לשמור על עצמם.
4. ובנימה אישית – אופניים זה כלי תחבורה ירוק ונפלא.
אני רוכב מדי יום. לו היו מציעים לי לחבר אליהן מנוע הייתי מתבייש! אולי בגיל 90 אבל לא כשהרגלים שלי הן עדיין המנוע!

במדינת חלם (לצעירים שאינם מכירים, מדובר במושג ספרותי דימיוני על מדינת הטמטום) היה גשר רעוע, רבים נפלו ממנו ונפגעו קשה.
התכנסו אנשי חלם וחשבו מה לעשות? הפתרון היה: לבנות בית חולים מתחת לגשר…

לסיום: התכתבתי עם אותו ילד שפגשתי בדרכו לתיכון ושאלתי אותו: “איזה שיעור הוא לומד כעת?”
“תנ”ך” הוא ענה לי.
חשבתי לעצמי שתנ”ך יכול להיות מקצוע מרתק אבל מה שחשוב יותר מכל ללמד ולחנך את ילדינו יומיום על המשמעות והיישום של המשפט הבא:

“ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, טו).

אבל שכחתי…זה לא החומר לבגרות אז הם לא ילמדו את זה וימותו לשווא!


“רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!”
שאול טשרניחובסקי

המלצה לספר: מצעד האיוולת מאת ברברה טוכמן. הוצאת כתר. ספר נפלא על נפלאות הטמטום האנושי…

בקשה מיוחדת השבת הזו: שתפו את הפוסט בקבוצות הורים ובכלל.


שבת שלום 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם


גרסת אודיו:

תגובות

(0)