.

משפחת פורז – משפחה גיבורה – שבוע 90

סיפור 1⃣ התאריך 22.7.1968 מטוס אל על ממריא ברומא בדרכו לישראל.
אחד המחבלים פורץ לתא הטייס ושולף אקדח.
אחד הטייסים, קצין ראשון מעוז פורז מסתער אל המחבל,
נאבק עימו ואז המחבל מאיים לפוצץ את המטוס ברימון יד שהחזיק.

המטוס נחטף לאלג’יריה.
לאחר משא ומתן ארוך החליטה הממשלה בראשות לוי אשכול להענות לבקשת המחבלים ושיחררה 24 מחבלים שברשותה.
החטופים שוחררו ונחתו בישראל 39 יום לאחר החטיפה.

כשחזר לארץ טען מעוז: “ממשחת ישראל שגתה כשנכנעה לדרישות החוטפים”.

חמש שנים לאחר מכן, 6.10.73 מלחמת יום הכיפורים פורצת ומעוז ממהר לטייסת הקרב שלו.
ביום האחרון של המלחמה ב-17.10 יצא כמוביל של זוג מטוסי סקייהוק, נפגע מטיל קרקע-אוויר ונהרג.

הותיר אחריו אשה מתיה (מתי), תמר הבכורה, עמית וניר בן השנתיים.


סיפור 2⃣ התאריך 10.10.94 יום שני 19:00 אני נפגש עם חניך המחזור ה-3 שלי שהפך חבר נפשי,
ניר פורז במסעדת עופקורס ברחוב משכית בהרצליה.
יושבים שלוש שעות, נהנים מהאוכל ואחד מהשני. ניר כבר מדבר על השחרור.

מדברים על בנות, על תוכניות לאחר השחרור הקרוב,
על הדרבי הצפוי בשבת (אני שימשתי מאמן כושר של הפועל וניר אוהד שלה) ואז לפתע אני מעלה לדיון סיטואציה דימיונית.
תאר לך, אני אומר לו, בית ובו בן ערובה שעליו שומרים מחבלים.
אין לדעת איפה הם נמצאים בתוך הבית והם יודעים מאיפה המחלצים אמורים להיכנס: דלת או חלון.

[לא ידענו כמובן באותה עת שיום לפני נחטף חייל צה”ל נחשון וקסמן ז”ל,
ושראש הממשלה רבין לא יסכים לשחרר מחבלים (ובכך ימלא אחר דברי מעוז מ-1968…)].

פתחנו בויכוח תיאורטי מי צריך לבצע את הפעולה?
ניר טוען בלהט שהיחידה (סיירת מטכ”ל) שבה הוא משמש כמפקד צוות.
אני טוען שהם מדהימים אבל זו משימה שמתאימה לימ”מ.
מתווכחים ולבסוף כל אחד נשאר בעמדתו. אני מתחיל לספר ולהלהיב את ניר על העיסוק בחינוך. ניר נדלק!

נפרדנו בחום אחרי שלוש שעות נפלאות. מי היה מתאר לעצמו שזו הפעם האחרונה?
שהסצנה הדימיונית שהעליתי תהפוך תוך ארבעה ימים ב-14.10 לסצנת מותו של האדם המדהים הזה?


סיפור 3⃣ בתאריך 2.10.94 הזמנתי את ניר אליי הביתה להקליט ברכה למחזור החדש שלנו, מחזור 9.
ניר נענה והגיע אליי בשעה 22:30 וזו בעצם ההקלטה האחרונה של ניר.
הקלטתי ורק כשעשיתי לו “זום אין” הבחנתי שהשפם שהיה לו ירד. שווה לצפות! הקלטה נדירה:


סיפור 4⃣ לפני כשבועיים נערכה אזכרה לזכרם של מעוז וניר שני גיבורים,
הקבורים זה סמוך לזה. עמית הבת קוראת מכתב מצמרר שניר כתב לה ממש סמוך ליום הולדתו ה-20.
אולי יהפוך יום אחד לשיר

כפי שעמית היטיבה לומר: “מכתב שלא תואם גיל”.

עמית, (נכתב במאי 1991).
כאב שניקצר ביגון ונישא על פני גיבעולים
מתוך זמן אבוד, בן עולן של שנים
ניצב במקומו, טבוע עד ברך
משתאה, מביט לצדדיו, יסוב על צירו

כמו עץ שתול על מים מקרין דעתו
חופר צעדו למען עתיד
מסתמך על עבר שנטמן עוד עם שחר.
בשתיקה מתוקה נאלם, שוקע קמל
ילוונו חרש בחשכת הליל

על כן שמעי נא אחותי
בזו הלשון – כי יום שעבר לא ישוב על צעדיו
יש לפקוח עיניים, לשאת חזון אל על
לדעת בחוזק ובלי סייג
הינך נצורה ביופיים של חיים
מוגנת, מוקפת מלאי אוהבים.

אח שלך


בתמונה המצורפת ניר, ילד בן שנתיים עם אביו מעוז באחת התמונות האחרונות לפני מלחמת יום הכיפורים. יהי זכרם ברוך!

אני מזמין אותך לבקר, לעשות לייק ולשתף את הדף שאני מנהל לזכרם של ניר ומעוז פורז ז”ל:

https://www.facebook.com/In-memory-of-Nir-poraz-1150029798370162/

עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל – ועתידו לוט בערפל.” יגאל אלון.

המלצה לספר: ספר הגבורה בעריכת מיכאל בר זוהר בהוצאת משרד הבטחון.
47 דמויות מופת בתולדות הציונות. הראשון הוא יוסף טרומפלדור והאחרון הוא ניר פורז.


מוזמנים לשתף חברים

שבת שלום 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם


גרסת אודיו:

תגובות

(0)