.

נבחרת ישראל! מוקדש לזכרו של סגן אלוף מ’ – שבוע 94

על רקע השבוע האחרון בחרתי להקדיש את הטור לנבחרת ישראל שלי.

מאז 1970 נבחרת ישראל בכדורגל לא הגיעה לאליפות העולם (המונדיאל).
אני רוצה לטעון טענה אחרת (רמז, הפוסט הזה אינו על כדורגל) ולשם כך בואו נתחיל.


סיפור 1⃣ כשהייתי בבית ספר יסודי (ברנדייס בהרצליה), אחד הילדים בכיתה שלי היה שי.
ילד מקסים, רזה וצנוע.
אז לא כל כך הפנמנו את זה שהוא יתום ומי היה אביו.
לקח כמה שנים עד שקראתי את הספר: “האיש שלנו בדמשק” על אביו אלי כהן. שי נולד ב-1964.

בחודש מאי 1965 הוצא אביו להורג בתליה.
ילד שגדל ולא זכה לחיבוק ואהבת אביו שהקריב את חייו למען המולדת.
לאורך השנים אני בודק את הידע הכללי של תלמידי תיכון בולטים בכל הנוגע להיסטוריה שלנו.

בני נוער רבים כלל לא שמעו על אלי כהן ז”ל.
אינני מטיל את האחריות עליהם. אפשר וצריך לעשות יותר בכדי לחבר את הנוער למורשת שלנו.


סיפור 2⃣ השבוע פגשתי במקרה בוגר יקר שלי שמשרת במוסד. אין לי שום מושג מה הוא עושה.
הוא וחבריו ללא מדים, נטולי סמלי סטטוס וגם דואגים שלא לבלוט.

הם מקדישים ימים כלילות למטרה אחת: בכדי שנוכל להתעסק עם היום-יום שלנו,
לתכנן מה נעשה בחנוכה, אצל מי נהיה בפסח הבא ועוד כל מיני דברים שמובנים מאליו במקומות אחרים בעולם אך לא בסביבה שלנו.

כשאני פוגש או משוחח איתם אני אומר להם תודה. הם שואלים “על מה?”
ואני עונה: על מה שאתם עושים בשביל כולנו! הם מחייכים במבוכה. הם לא רגילים לזה.


המשורר הנפלא נתן אלתרמן כתב את השיר “מסביב למדורה” לחן: יאיר רוזנבלום (ביצוע נפלא של דורית ראובני ולהקת פיקוד מרכז).
השיר נכתב על הפלמ”ח אך מתאים לכל מי שפעל ופועל למען ביטחון ישראל:

“אומתם לא היתה להם אם, לא ידעה בצאתם לדרך…את העול הפשוט כעפר הם נשאו בלי הבט אחורה…לא תקע לפניהם השופר,
לא לוטף קדקודם בליל חורף, בשני שרוולים הקשורים לצוואר, רק הסוודר חיבקם מעורף.

“…נעליים נוקשות ילקוטים סעודה של זיתים ופרי תומר וספלי אלומיניום קמוטים ורעות וקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים נוצרות אגדות זה החומר…למולכם האומה על סיפו של הדרור נשתחווה ובוכה הבינוה”.


יש כבוד לכדורגלנים שלנו ומונדיאל הוא שיא מרגש (וחולף…) אחת לארבע שנים
אבל מבחינתי עצם חיינו כאן ובסך הכל רוב הזמן במציאות נורמלית היא מונדיאל קבוע!

ובזכות נבחרת ישראל האמיתית והאלמונית המורכבת מאנשים מעולים שמרויחים משכורת חודשית סולידית,
לא זוכים לפרסום, אף אחד לא עוצר אותם ברחוב לחתימות, לא נעשים עליהם “אייטמים” אצל גיא פינס ולא כותבים עליהם במדורי הרכילות.

אבל רגע לפני השינה או בבוקר כשהם קמים לעוד יום עבורינו הם צריכים להביט במראה ולזכור שהם – הם נבחרת ישראל האמיתית!

בדרך כלל אנחנו די ציניים ולא ממש יודעים להוקיר אחד את השני ואת גיבורנו עד שהם מתים
ובכל זאת כפי שאלתרמן כתב: “למולכם האומה על סיפו של הדרור נשתחווה ובוכה הבינוה”.

המלצה לספר: אלי כהן – האיש שלנו בדמשק. א. בן חנן. הוצאת א.ד.מ 1968

התמונה והמשפט המייצגים את סיירת מטכ”ל אך בעצם את רוב אנשי הצללים – הנבחרת שלנו!
בתחילת השבוע נהרג סא”ל מ’ בפעולה שכמוה נעשות רבות מבלי שאנו שומעים עליהן.
בחרתי להקדיש את הטור הזה לזכרו ולכבוד משפחתו, קרוביו וחבריו הרבים ולכבוד כל מי שתורם למען ביטחון המדינה.

“מעולם לא חבו רבים כל כך למעטים כל כך על הרבה כל כך” (צ’רצ’יל).

מוזמנים לשתף חברים

שבת שלום 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם


גרסת אודיו:

 

תגובות

(0)