מה דעתכם על המסורת של שייטת 13 - מוזמנים להגיב למטה
שייטת 13 היא אחת מיחידות העילית של צה"ל. יחידה שהוקמה כפלוגות הים טרם הקמת היחידה - הפל"ים ועם הקמת המדינה לשייטת 13 יחידת הקומנדו הימי של חיל הים. לאורך השנים צברה היחידה מוניטין, הכרה והוקרה ונטלה חלק במלחמות ישראל ומבצעים מיוחדים. היחידה שילמה מחיר דמים יקר הן בשל הפעילות המבצעית והן בשל הסביבה הימית בה היא פועלת.
יחידות מובחרות וקרביות מפתחות מסורות שונות שמהוות מהן טקסים שייחודים לאותה יחידה. בשייטת 13 ישנם מספר טקסים כאלה: 1. בכל בוקר בו נמצאים החיילים הנמצאים במסלול ההכשרה בבסיס בעתלית הם פותחים את היום בשחיית בוקר. 2. לפני כל ארוחה (מתוך ארבע כאלה ביום) נדרשים החיילים לטפס על חבל באורך חמישה מטרים בכוח ידיים בלבד. 3. בלילה מתקיימת ארוחת לילה שבה מוגש בשר.
השייטת גאה בטקסים אלה שמבדלים אותה מיחידות אחרות. השאלה היחידה שאני מעלה כאן היא: למה?
למה צריך להיכנס בכל בוקר לשחיית בוקר לא משנה מה מזג האוויר ומצב הים? למה לטפס חבל חמישה מטר לפני כל ארוחה? למה לאכול בשר לפני השינה?
מסורת זה דבר נפלא ואני בעד כשהיא משרתת מטרה. בעת שירותי הצבאי ב-669 ספגנו חלק מהטקסים שבהם דוגלת השייטת משום שהמפקדים שלנו התחילו את שירותם הצבאי בשייטת...גם ביחידות אחרות נהוגים טקסים כאלה ואחרים. חלק מהם פסולים ונפסקים רק אחרי אירועים קשים כגון האירוע הקשה ביחידת מגלן שבו נדרשו החיילים לקפוץ בתום סידרת שטח אל שיחים מתוך רכב עומד, פציעה שהביא לשיתוק של החייל עילי חיות. רק אחרי הפציעה הופסק הטקס המיותר והמסוכן הזה.
אבל בואו נחזור לשייטת. הבנתי שהסיבה העיקרית לכניסה למים בכל בוקר וטיפוס על חבל זה בכדי להתמודד עם האי נוחות. למה? האם אין במסלול ההכשרה של השייטת מספיק אתגרים ומצבים של אי נוחות? כמובן שיש. אז למה להוסיף?
מעבר לכך הזמן הוא המשאב היקר בחיים ובטח ובטח במסלול הכשרה. למה לא לנצל אותו בצורה יעילה בהתאם לחזון מפקד השייטת וערכי צה"ל.
אי נוחות יכולה לדעתי להיות מטרה רק כשמאחוריה יש סיבה. אם בוחרים לעשות כך בשלב המכין בשייטת במטרה לבדוק את התמודדות החניך עם הים, עם לחץ ועם עומס, אני יכול להבין את זה. אבל כך לאורך כל המסלול? למה? אם בשייטת החליטו ששלב המכין הוא טירונות היחידה והוא השלב הממיין אז למה להמשיך בזה?
מבחינה גופנית ומקצועית אין בכניסה לשחיית הבוקר שום תכלית ותועלת מבחינת בניית יכולת גופנית.
בואו נעבור לטיפוס על חבל. טיפוס חבל על כוח ידיים היא מיומנות מאתגרת אך לאורך זמן אם העומס לא גדל ישנו הסתגלות שרירית ואז אין שום עומס שבונה את השריר ואז זה רק מעיק. אם החיילים במסלול עוברים אימונים קשים לאורך היום ומפתחים את יכולתם הגופנית למה צריך להעמיס לפני כל ארוחה? במה זה תורם?
ארוחות הלילה: הגוף שלנו זקוק למנוחה. מערכת העיכול היא איבר חשוב וגם היא זקוקה למנוחה. ואז בשייטת בתום יום אימונים מפרך מעמיסים על החיילים מזון שדורש עיכול ארוך שבין 4-6 שעות. למה? אם החיילים רעבים בתום אימוני ערב אפשר להחזיר לגוף אנרגיה בעזרת פחמימות כגון: פסטה, אורז, תפוחי אדמה. למה לאכול בשר לפני השינה?
יש לפעמים עוד סיבה שמביאה לאנשים לדבוק במסורות לא נחוצות והיא: "אם אני סבלתי ואכלתי קש, שגם הדור הבא יסבול". לפעמים אנשים גם אומרים לעצמם ומצדיקים מסורת לא ראויה בכך שכנראה היא תרמה למי שהם ולכן יש להמשיך בה. אגב, הדבר מתאים לא רק לצבא אלא גם לתחומים אחרים. קחו למשל את נושא המשמרות של המתמחים בבתי החולים. רופאים בכירים שבעת היותם רופאים צעירים בהתמחות סבלו, עשו טעויות שהרגו חולים, עשו תאונות דרכים ונפגעו מחוסר שינה וחלקם אולי נשבעו לשנות את המצב - ברגע שקיבלו את ההתמחות הפכו להיות חלק מהמערכת ואף להצדיק את העובדה שעמדו על הרגליים 26 שעות ברצף, פגעו בעצמם ובחולים.
הטקסים האלה הם חלק ממסורת אבל לא נחוצים ולא מיקצועיים. כשסיימתי את מסלול ההכשרה ב-669 התחלתי לעשות שינויים במסלול ההכשרה בתוקף תפקידי כאחראי על הכושר הגופני והקרבי ביחידה במסגרת המילואים. כך הוצאתי מהמסלול את הטקס הקבוע שחבריי ואני נהגנו לעבור: לקום כל בוקר כשאנו בבסיס האם בתל-נוף ולצאת לריצה מעיקה וחסרת שום טעם לחוות הזרעים הנמצאת מחוץ לתל נוף וחזרה סה"כ 4 ק"מ ואז לשחות בבריכה כעשר בריכות ואז פק"לים של כוח. אימון מיותר שלא תורם כלום חוץ מאשר לשנוא את האימון הגופני. לעיתים היינו חוזרים מסדרות בשעת לילה מאוחרת. הולכים לישון בשעה 03:00 ואז נדרשים לקום בשעה 05:00 לטקס שלנו. היינו רצים, גמורים מעייפות וכך פותחים את היום החדש. למה?
שייטת 13 היא יחידה מופלאה וטקסים הם דבר נהדר וחיובי כשהם משרתים מטרה. גרימת אי נוחות שלא לצורך איננה צריכה להיות מטרה מעבר לתקופה מאוד מיוחדת שבה בוחנים את החייל בעומס וקושי פיזי ומנטלי.
