הפתעה בחדר השינה…😉 – שבוע 217
פורסם על ידי: יובל עילם
הטור המצולם:
הפעם טור שונה, אתחיל מהסוף להתחלה 🙂
מסקנות:
אם משהו לא עובד לכם בטלפון – אל תלחצו המון פעמים אלא אם אתם רוצים הפתעה בחדר השינה…
גם אם מי שאתם רוצים לא ייבחר, כנראה שלא יופיעו אצלכם שוטרים בחדר השינה בהפתעה!
אל תיתנו לילדים את הטלפון הנייד שלכם…
אתם נושמים כעת, הקרובים שלכם בסדר? הכל טוב!
אז הנה הסיפור האמיתי שקרה לפני עשרה ימים:
מערכה 3️⃣: שעה 15:30 שוטרים בחדר השינה.
בגיל 19 זרקו אותי ממסוק באמצע המדבר לתרגיל מילוט של כמעט שבוע ו-100 ק”מ.
בגיל 27 פתחתי עיתון ופתאום ראיתי תמונה שלי מופיעה על עמוד שלם.
היו לי לא מעט רגעים מפתיעים בחיי, אבל מה שעברתי ביום שני לפני שבוע וחצי הכניס אותי להלם.
שעת צהריים, אני אוסף את הילדים מהגן ומבית הספר, חוזרים הביתה, אוכלים ואני עייף ומחליט ללכת לשנת צהרים קלה.
אני נרדם, קצת קולות של הילדים ונרדם שוב ואז דפיקה על הדלת. כנראה שהילדים רבו על משהו…
הדלת נפתחת, אני מצפה לראות יצורים קטנים ואז כשאני חצי רדום אני מבחין במשהו אחר:
שני שוטרים גבוהים וחמושים בכניסה לחדר!
בכיתה א’ אני זוכר שסיפרתי בכיתה על החוויות ממלחמת ששת הימים. לא, לא בתור לוחם (בכל זאת הייתי רק בן שלוש), אלא על המציאות שחיילים נכנסו אלינו למקלט ברחוב הנדיב 21 בהרצליה ועוד כל מיני דברים.
אבל לפני שבוע נשבע לכם שזה מה שקרה!
זה לא היה קשור לפורים ולא לבוגרים שלי שהחליטו לנקום בי על האימונים המפרכים שחוו בילדותם, שוטרים אמיתיים!
השוטר הצעיר יותר עומד בפתח הדלת ושואל: “אדוני אתה בסדר?”.
(ובכן, לא ממש. הערתם אותי מהשינה) אבל ההלם מפנה מקום למלמול: “כן”.
הוא מנסה שוב: “אתה יובל? הכל בסדר? אתה מרגיש טוב?”.
אני עדיין בהלם, לא מבין איך הגיעו שני שוטרים לחדר שינה שלי!
מביט בו, בהם… כנראה שכל הניסיון שלי בבחני פתע בבית ספר ובהקפצות באמצע הלילה בצבא לא הכינו אותי לקטע הזה.
אני מנסה לחשוב על חטאיי באותו יום ובימים שלפניו, למה שוטרים בחדר השינה שלי?
אולי בגלל שקניתי כריך ורוגלך אצל מעדניית עליזה בשכונה? בכל זאת זה לא מתאים לאחד כמוני…
אולי בגלל שאתמול בערב צפיתי בדמות פוליטית וקיוויתי שהמפלגה שלו תקבל פחות קולות בבחירות? לא, זה עדיין לא קורה בישראל.
שוב אני ממלמל: “כן, הכל בסדר, מה קרה?”.
לאט לאט אני קם, מתלבש ומתחיל להבין מה קרה. ליד הדלת עמדו עוד שמונה אורחים! צוות לוחמי אש שהיה אמור לפרוץ את הדלת, צוות מד”א ועוד שני שוטרים. מזל שלא הקפיצו את הימ”מ ואת סיירת מטכ”ל. בעצם אם זה היה קורה יש מצב שהייתי פוגש כמה בוגרים שלי…
אז מה קרה אתם שואלים? הו! אז כמו בחד גדיא זה הסיפור:
מערכה 2️⃣: שעה 15:00 חזרנו מבית הספר.
גדעון בני בן השש לוקח את הטלפון שלי (אל תתנו לילדים את הטלפון האישי שלכם…) לשחק משחק. אחרי חצי שעה הוא מראה לי שהמשחק “תקע” את הטלפון.
אני מנסה לשחרר ומצליח. אחרי כמה דקות הוא שוב נתקע, הפעם לא השתחרר. אני לוחץ מנסה להתחיל מחדש, עוד ועוד לחיצות ולא מצליח.
(מכירים את הקטע שאם יש אקדח במערכה הראשונה בהצגה מה קורה בשלישית?
אז אצלי הופיע אקדח במערכה השלישית בעקבות טלפון במערכה הראשונה 😉).
אני נעזר בוואטסאפ של המחשב וקורא לעזרה לאחד מהיהלומים שלי. מתן נענה וכנראה שולח קארמה טובה והכל מסתדר. אני מודה לו והולך לנוח קצת.
מערכה 1️⃣: שעה 14:30 “צריך לצלצל פעמיים”.
אני צילצלתי, יותר נכון לחצתי על הטלפון המון פעמים ואז הופעל מנגנון חירום! הטלפון הבין שאני במצוקה! הוא גם צילם אותי בפוזיציה רצינית וקצת מיוסרת (בכל זאת לא פשוט לשחרר אותו מהתקיעה) ושלח למי שמוגדר אצלי בחירום – אח שלי עופר – את התמונה שלי, מיקום הבית וקריאת SOS.
אחי נח באותה עת (תרבות משפחתית…) ראה את ההודעות כשאני הלכתי לנוח וניסה להתקשר אליי, שלח מייל, להתקשר למי שיכל – ללא הועיל.
מכאן הטלפון למשטרה ומהם למד”א וללוחמי האש שחשוב לציין היו מהירים ויעילים.
בסוף הייתי צריך להרגיע גם את הילדים שלא הבינו מה קרה.
ועוד משהו שהייתי חייב לעשות למחרת: בצבא לימדו אותי שאם עברת טראומה, חשוב לעשות כמה שיותר מהר “תיקון” ולכן למחרת עשיתי שנ”צ ולשמחתי הוא היה ללא שוטרים 😃
ולסיום, כמו שדורון נשר הנפלא שחזר לשדר לאחר שחזר מאירוע מוח אחר:
א. “אתם לא לבד”.
ב. “אנחנו ננצח! בעצם כבר ניצחנו!”.
מוזמנים לשתף 🙂
חג פסח שמח
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
