השתגענו? – שבוע 252

פורסם על ידי: יובל עילם 

סיפור 1⃣ “מירוץ עכברים ופוזה”. אני מתבונן על מה שקורה מסביב ונראה שהתבלבלנו. מצד אחד אלפי משתתפים בתחרויות איש ברזל ומרתון. אנשים מבוגרים מגיל 40 ומעלה שקורעים את הגוף שלהם ומחשבים כל גרם הנכנס לגופם ומצד שני אלפי ילדים קטנים עם עודף משקל שהולכים להיות מבוגרים שמנים עם שלל מחלות וימותו. ידעתם שהשמנה היא מחלה וכיום הסיבה החמישית למוות בעולם המערבי!? אבל בבקשה לא לדבר ולא לעשות דבר פן חלילה וחס מישהו ייפגע.


אני כבר רואה בעוד 20-30 שנה קול זעקה שלהם כנגד דור המבוגרים שלא עשה דבר, תביעות ענק נגד חברות המזון המעובד וההורג לאט. זה יהיה metoo מודל 2050.


אני רואה מסביבי אנשים שעובדים מסביב לשעון, לא נושמים, קמים עם שעון מעורר כל יום ובכך מונעים מהגוף שלהם את אחד המצרכים החשובים ביותר: שינה!


מה קרה? כאיש מקצוע ותיק בעולם הגופני אני אומר: השתגענו!


מירוצי קריעת הגוף זה עומס אדיר לגוף! זו לא היתה כוונת המשורר בטח ובטח לא למבוגרים. רוצים להועיל לגוף? עיסקו בפעילות גופנית מגוונת אבל עם עומס נמוך. ריצה קלה, הליכה בקצב נוח, רכיבה על אופניים – 30-40 דקות 3-4 פעמים בשבוע ואתם מיטיבים עם שריר הלב שלכם וכלי הדם. מעבר לכך תרגילי גמישות, חיזוק שרירים סולידי.


וכעת לפוזה. השבוע החלטתי להעלות כמה פוסטים בפייסבוק:


אם התחלתי הבוקר פרוייקט מרתק ולא פירסמתי זה אומר שהתחלתי או לא?
אם עשיתי ספורט אתמול והיום ולא פירסמתי זה אומר שעשיתי?
אם בסופ”ש “השחור” הזה אני לא קונה דבר למעט חלה האם אני ישראלי?
יהודה פוליקר ויעקב גלעד כתבו את: “אני רוצה גם”:
“אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה. אני רוצה הכל הכי טוב, הכי הרבה…”


אנחנו בעידן משוגע, כולם רצים, כולם חולמים להראות ולהגשים.


אני נמצא ברשתות חברתיות דקות בודדות מדי יום ורואה את ה”עולם המושלם” של אנשים שאני יודע שסובלים.


הנה האישה שלא סובלת את בעלה מצטלמת איתו בחיוך נפלא במסעדה יוקרתית. הנה ההוא שמתייסר בעבודה שלו ומצטלם בשבוע היחיד בשנה שהוא נהנה בחופשה! כך הלאה והלאה.


הנה ההם זוג עורכי דין בכירים שיוצאים מהבית בשעה שש בבוקר, חוזרים בשעה עשר בערב והילדים הקטנים? כולם עם חיוך נפלא בצילום של המשפחה המושלמת.


סיפור 2: פרח לנשמה.
לפני כחודש הוקמה בבניין הנהדר בו אני מתגורר גינה ירוקה עם צמחי תבלין. לאחר כמה שבועות התקבלה הנחיה להפסיק לקטוף בכדי שהגינה תתאושש. אני כבר קיבלתי את הטעם הנהדר וכמו שאני מחנך את היהלומים לפרואקטיביות כך קיבלתי החלטה: “אני אעשה גינה במרפסת הקטנה שלי”. נרתמתי למלאה וכעת יש לי גינה קטנה ומקסימה עם לימונית, לואיזה, נענע, בזילקום ושלל פרחים מקסים. הגינה הזו הפכה להיות מקור לאור ושמחה. אגב, יש לזה תמיכה מחקרית! עיסוק באדמה עושה טוב לגוף ולנפש.


סיפור 3️⃣: מה אתה אומר ליפא? אז למען כל המשוגעים (רובנו.. ) מהסיפור ה-1 אני רוצה להזכיר את המשורר יחיאל מוהר שכתב בשנות החמישים את השיר הנפלא ומעורר ההשראה: “ליפא העגלון”.


אני ממליץ מאוד לקרוא אותו כמה פעמים ואז להקשיב לביצוע הנפלא של להקת “בצל ירוק” (שבה כיכבו בין השאר: אורי זוהר, חיים טופול ואריק איינשטיין).


אז הנה השיר (לכל הצעירים, שימו לב זה לא סטטיק ובן אל. לא דומה…:):

ליפא העגלון
בצל ירוק
מילים: יחיאל מוהר
לחן: אריה לבנון


“קוראים לו ליפא העגלון
והוא אולי האחרון
שיש לו עוד פלטפורמה ישנה”.
איני מבין בשום פנים לאן כולם ממהרים –
ריצה לקראת השד יודע מה.


אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר,
צריך למתוח המושכה
וקצת לקחת חזרה.


“…גם לעגלון פשוט מובן שיש ללכת עם הזמן – ללכת מילא, למה למהר?”


“שיחת רעים, מילה חמה היום כמעט ולא תשמע –
כל איש נושא נאום או סתם צועק. פגישה – חברותא – להד”ם ושכונסים עצרת עם
נואם בפני אולם מלא, על ריק.”


“אז מה אני אומר, רעי,
אסור לרוץ יותר מדי…”
אך אם נרוץ מהר, מהר אז כל העסק ישבר –
על כן כדאי, גם פעם להקשיב (מתי)


“אז ליפא העגלון אומר


שקצת פחות זה קצת יותר, צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה.”
אז מה אתם אומרים? ובעיקר מה אתם עושים בכדי “קצת לקחת חזרה”?
הטור המצולם:

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש