פורסם על ידי: יובל עילם
מוקדש לזכרו של ד”ר קן רובינסון שהלך לעולמו.
הטור המצולם:
רקע: אתמול העברתי הרצאה מדליקה על יוזמה ויצירתיות בחיים. אחד מאלה שניסו בכל מאודם להסביר את חשיבות היצירתיות היה קן רובינסון ז”ל.
סיפור 1️⃣: הופעה חיצונית.
לפני הרבה שנים קיבלתי המלצה לצפות בהרצאה של TED. נכנסתי, ההרצאה נפתחת כשלבמה עולה אדם מבוגר שגורר את רגלו, היציבה שלו לא משהו ובכלל הרושם הוא לא משהו ואני אומר לעצמי 10, 9, 8… כשאגיע ל-1 אני אסגור ואמשיך בעיסוקיי.
אלא שאז הוא החל לדבר ובמשך 20 דקות הייתי מרותק! מאז צפיתי בה פעמים רבות וכך בהרצאות הבאות. רובינסון דיבר על כך שחובה לעשות שינוי בחינוך ולשים דגש על יצירתיות, פיתוח המעלות שיש לכל ילד וילדה והצורך לעודד אותם בכישרונות שלהם ולא לדחוף לעשות עוד מאותו דבר.
אגב, מאז כשאני מלמד עמידה מול קהל מעבר לדגשים הקבועים של קול, שפת גוף ותוכן אני גם אומר: כולם חשובים אבל בשורה התחתונה ה”וואו” קובע! אם יצאנו עם “וואו” מההרצאה זה מה שקובע!!!
ניתן לצפות בהרצאה בלינק המצורף כאן:
סיפור 2️⃣: ללמוד ולתרגל יצירתיות.
קבלו סיפור טרי טרי. אתמול לפני השינה ילדיי הקטנים והמקסימים אמרו לי: “אבא, ספר לנו על המכשפה והמקל שלה”. רק שתבינו, מדובר בסיפור שהמצאתי פעם וכל פעם יש לו המשך. בזמן אמת עלי לרתק, להצחיק ולהשאיר אותם במתח והכל לאורך 10 דקות. זה מחייב אותי להתאמץ מאוד וזה נהדר!
הבוקר קמתי וחשבתי איך בתוך המגבלות שהטילה הממשלה אפשר להפוך – ל+? ואז חשבתי על היהלומים שלי שגרים עד 10 ק”מ מהחוף.
לרכוב על אופניים מותר? מותר! למה שלא ירכבו לחוף ויבצעו אימון כשאני מדריך אותם דרך הטלפון? הכל חוקי ומותר.
מאיפה אופניים? טלפנתי למשפחה שיש לה עסק לטיולי אופניים שמושבת כעת ואמרתי להם: בואו תשכירו את האופניים לבני הנוער! אני מחכה לתשובה שלהם.
אגב, חלק מבתי המלון גם המציאו את עצמם ובמקום להשכיר חדר ליום יומיים הם משכירים לחודש במחיר מאוד אטרקטיבי.
בכל תקופה בחיים ובעיקר באתגר הקורונה עלינו להמציא את עצמנו מחדש! ולפעמים ה- הופך ל+ ענק! הקמתי את בית הספר לחיים, אני מארח דמויות מרתקות, מעביר אימוני זום נהדרים ולכן גם בני נוער חדשים נרשמים אליי, משהו שלא היה בסגר הקודם ואתם יודעים למה?
משום שאז לא האמנתי מספיק במה שאני עושה. כעת אני מאמין ויודע שהנוער מקבל ערך עצום! במקום 7 שעות בשבוע הם מקבלים 15!
סיפור 3️⃣: יוזמה ויצירתיות.
אתמול העברתי הרצאה בזום ובה סיפרתי סיפורים אישיים מגיל 18 ועד היום שכולם קשורים ליוזמה וליצירתיות. איך היכרתי בנות לפני הצבא, במהלכו ואחריו בעזרת הריקודי עם.
איך פיתחתי מקצוע חדש – הכנה לצבא – שהיום אלפים מתפרנסים ממנו.
וגם אחד ההישגים המיוחדים שאליהם הגעתי בניגוד מוחלט לכל היגיון: בתיכון כשלמדנו לשון והבעה הייתי תלמיד בינוני. למען הדיוק ציון 70 היה המקסימום אליו הגעתי. אלא שהכתיבה בדמי, שני הוריי ואחיי עסקו וחלקם עוסקים בכך עד היום.
בשנת 1997 התרחש אסון המכבייה ובעקבותיו יזמתי כתיבת מאמר שנשלח ופורסם בעיתון הארץ.
חצי שנה לאחר מכן הגיע אליי אחד החניכים, גיא קפולניק, ואמר לי: “יובל, כל הכבוד” והושיט לי מסמך.
שאלתי אותו: “כבוד? על מה ולמה?”, הצצתי במסמך עליו כתוב בחינת בגרות בהבעה קיץ תשמ”ח. הצצתי פנימה וראיתי שהיו שם שני מאמרים: אחד של פרופסור אסא כשר והשני של… יובל עילם! שיפשפתי את עיניי והייתי בהלם!
ציון 70 בלשון והבעה וכעת אני נמצא בבחינת הבגרות? כולל שאלות “למה התכוון יובל כשכתב…?” זה היה מדהים!
מסתבר שמי שאחראי על הבחינות קרא את המאמר שלי בעיתון הארץ והחליט לשלב אותו בבחינת הבגרות.
לסיכום, אם נפעיל את הראש, נתרגל יצירתיות ונדע לפעול וליזום, יש סיכוי טוב שנוכל להפוך את ה- ל+ ולהנות ממצב חדש שלא תיארנו לעצמנו שנגיע אליו.
משבר זו גם הזדמנות, אם נבחר להביט עליו כך!
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש