לזכרו של יורם טהרלב היקר - שבוע 258

פורסם על ידי: יובל עילם 

הטור המצולם:

תכננתי לכתוב טור המשך לשבוע שעבר על “הטובים הם הלוחמים” על רקע כתבה שתשודר היום בערב באולפן שישי עם דני קושמרו ועם היהלומים שלי, אבל אתמול בבוקר קיבלתי את הידיעה המרה.


סיפור 1️⃣: יורם נפטר.
יורם טהרלב ז”ל. צירוף מילים קשה לעיכול.
רק לפני שבועיים הגבת בצורה מרגשת לטור 255 שכתבתי על זרח ברנט, שבזכות השיר שכתבת זכה להכרה, כפי שהיית מגיב לי לטורים לאורך חמש השנים האחרונות.


אתה שייך לענקי התרבות שגדלו כאן בארץ שאותה כל כך אהבת.
למעלה מאלף שירים, קרוב ל-90 ספרים וכל כך הרבה אנשים שאהבו אותך ואת פועלך ושהרעיפו עליך כבוד ואהבה.
זכית בפרס עם ישראל!


בקיץ האחרון (כעת תרתי…) פניתי אליך בכדי לקבל את ברכתך לפתוח דף פייסבוק לכבודך ולכבוד יצירתך.


ענית לי: “ברכתי נתונה לך על כל מפעלותיך. מאמין שתעשה זאת בצניעות כדרכך. יורם”.


פתחתי אותו בשם “ההר הירוק תמיד”, ואתמול לצערי שיניתי ל:


https://www.facebook.com/In-memory-of-Yoram-Taharlev-102821432066071


אני מזמין אתכם לתת לייק לעמוד לזכרו של יורם.


סיפור 2️⃣: “ברחובנו הצר גר…”.
סיפרתי בטור 254 על ההכרות בינינו לפני יותר מעשרים שנה בארקפה בהרצליה.
אתה ובתיה רעייתך האוהבת הזמנתם אותי לכל ההופעות שלך, ואני שמחתי כמו ילד להקשיב לך ולשיריך המופלאים שוב ושוב.


במאות השעות המשותפות שלנו גם ראיתי את הצניעות, את הענווה, את יכולת ההקשבה והפרגון. חדרת ללב כולם.
כל דבר הזכיר לך סיפור, וכמו שסיפרת על הרב שקושר כל דבר לפרשת השבוע, כך ידעת לקשור את כולנו דרך הומור, ודרך סיפורים על “הרבי הזה והרבי ההוא”, והכל בהומור נפלא.


סיפרת לי בגאווה על ילדיך, על נכדיך וגם על הנינה – נינה. הראית בגאווה את התמונות.
גם זכית ממש בשנה האחרונה לפרוייקט חדש ונפלא: “יעלה ויבוא” – ביצועים חדשים ומרגשים של שיריך הישנים.


שיתפת אותי בסוד – הקלטת השיר המחודש “לילות”, הביצוע המרגש שלך כזמר יחד עם הגבעתרון המופלאים הרבה לפני שפורסם והתרגשתי מאוד:

סיפור 3️⃣: הגמל והשיפוטה.
ב-1974 כשמתי כספי השמיע לך בטלפון ובקולו מנגינה, וביקש ממך שתכתוב במיידי מילים.
אתה שהיית מחובר לתנ”ך, בחרת לכתוב על נח ועל סיפור המבול.
גם השיר הזה שלך הפך לנכס צאן ברזל.
לפני כחודש, שלחתי לך צילום של ירדנה ארזי ושל חברותיה ללהקת “שוקולד מנטה מסטיק” שרות אותו בהופעה.


למעשה, בכל מקום משמיעים משיריך ואתה זכית ותזכה להוכרה ולהכרה הרבה שנים קדימה. אנחנו נדאג לכך!


זכינו בך.
אדם נפלא, מקסים ובעל חוש הומור אדיר מקיבוץ יגור, שאף פעם לא באמת עזב אותו.


בפברואר 2006 קיבלת פרס על מפעל חיים, וביום שבת באותו השבוע (18/02/2006) הפתעתי אותך.
אירגנתי את בית הקפה “ארקפה” ברחוב שנקר בהרצליה, בו אהבת לבלות. כל ה”פרלמנט” חגג לך.
שכנעתי את המנהל שיחליף את פס הקול הקבוע של מוזיקת המעליות בדיסק משיריך.


מתוך ים היצירה האדיר שלך בחרתי לארוג יחד 75 מיצירותיך למעיין שיר שהקראתי לך:


“על אגדת הל”ה ועל גבעת התחמושת בדרך אל הכפר, בפרדס ליד השוקת צל ומי באר, תמיד עולה המנגינה, בארבע אחר הצהריים ובלילה של פריחות.


בשביל אל הבריכות, ליד עץ האלון וגם עץ הכוכבים עם ריח תפוח ואודם שני,
אנחנו ואתם, הרצל והאוהבים את האביב ואהבת ציון.


אח איזה חורף! לא נורא! נגן אקורדיון, נהפוך ענבים ליין.
את ואני והרוח, ברבאבא ויידישע פיראטן.
רק בינתיים, כולם הלכו לג’מבו: המלח שלי ואנשי הדממה.


על החסקה או בספינות שרבורג ישנן בנות ונשים רוקדות, הורה עם מלאך מסולם יעקב ומשה משה וגם האיש אשר יביא את הבשורה על כפיו יביא סוכת שלום.


למי אכפת מה שהיה? אין כבר דרך חזרה, העולם כולו נגדנו, אני מת. את חירותי, בים בם בום, את מה שרציתי בחוף של הרצליה.


שהשמש תעבור עליי, מי ישא את נשמתי? פשוט שריונר עם ציפורים נודדות עם כתם על המצח וכתם על הגב.


קום לך אל נינווה, אל החולמים אחר השמש על ההר הירוק תמיד ועל השמש בפיראוס, כשיבוא חמור לבן על הבלדה של יואל משה סלומון בחלקת אלוהים עם נח, אל תלחץ על הבננה,
כך אלוהים ברא אותנו, לשיר עם כל הלב וליד עץ האלון שירו של צנחן, מי שבא בא.


קום והתהלך בארצנו הקטנטונת, חשמל זורם בכפות ידיך, עוד לא תמו כל פלאיך.
כאן על פני האדמה, תותים, בללייקה, זר של נרקיסים והגביע.


היה לי חבר היה לי אח,


את עיניך שא מזרחה, בין כרמל לים אתה לי ארץ!”.
ולסיום:
❤️ תרבות היא שורש חשוב בקיומנו!
אם אתם בבתי הספר, בצה”ל או בארגונים כאלה ואחרים, אפשר לעצור את הכל ביום ראשון ולספר על האיש הנפלא הזה, שתרם תרומה אדירה לתרבות שלנו, להשמיע משיריו ולהנות ממילותיו.
הוא ראוי לכך. כולנו ראויים.


❤️ אתמול כשהרדמתי את ילדיי אמרתי להם שלחיות זה לא מובן מאליו, ושאם אוהבים מישהו צריך להגיד לו את זה בצורה ברורה בעודו בחיים. כך עשיתי עם יורם.


❤️ ממש בשעה זו חוזר יורם טהרלב לקיבוץ יגור אשר לרגלי “ההר הירוק תמיד”, השיר האלמותי שכתב ב-1972 לכבוד חגיגות היובל של הקיבוץ אותו אהב. אבל הפעם, הוא חוזר לתמיד.
לא בכדי לפגוש את בני כיתתו או את הגננת שלו קיקה רם (שהלכה לעולמה בגיל 106 לפני כשלוש שנים), אלא לאדמה שאותה כה אהב ואשר עליה כתב בכישרון רב.


יהי זכרו ברוך 🙏❤️


הטור המצולם:

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש