לחיות בהווה! – שבוע 114

פורסם על ידי: יובל עילם 

רבים מאוד בלחץ! ממה? ממה לא?
מתוצאות הבחירות, מהלימודים, מהעבודה וגם מחג הפסח שמתקרב…
שלשום החלטתי להסתכל בעיני החניכים המקסימים שלי ולספר להם על פרופורציות לחיים.


שבוע שעבר נכחתי בערב מרגש לזכרו של חבר טוב, ליאור כרמיאלי שמו.
שבוע שעבר הוא היה אמור לחגוג יום הולדת 53.


סיפור 1⃣ גיבוש 669 שנת 1984.
ליאור מתמיין ליחידה ואני כבר לוחם ביחידה ומדריך קשוח בגיבוש.
שם הכרנו במה שהחל כמסלול ארוך של חברות והצטיינות של ליאור
ומשם לתפקיד מפקד צוות ואח”כ לתפקיד סגן מפקד 669.


כמפקד ליאור דרש מהחיילים שלו את מה שהוא דרש מעצמו וזה כלל לא פשוט…
הם נדרשו לעבור מסלול תובעני וקשה במיוחד.
אחרי שירות בקבע ליאור השתחרר מהצבא והחל לפרוח בתחום העסקי כיזם בתחום ההיי-טק.
הוא הצליח מאוד, הקים משפחה עם מאיה ויחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים מקסימים.


סיפור 2⃣ החניון מלא
בתחילת 2015 אני כותב לתמר היקרה, אימו של ליאור,
כמה מילים בנוגע לתלמידות שלה שפגשתי (תמר היא המנהלת המיתולוגית שייסדה את התיכון למדעים בלוד שנחשב לאחד הטובים בארץ)
והיא מבשרת לי שהתגלה אצל ליאור גידול בגרון!


לקח זמן עד שהבנתי שמדובר בגידול קשה מאוד.
“בצרה קראת ואחלצך”, זו הסיסמא עליה מתחנכים ב-669.
חברים רבים מהיחידה ומכל תחנות חייו של ליאור התגייסו לעזור ואני ביניהם.
כשקיבל את הכימותרפיה בתל השומר הגעתי לתמוך
וראיתי על השלט של החניון הענק של הבניין המטפל בחולי סרטן כתוב: החניון מלא.
חשבתי על המשמעות הנוספת: כמה רבים החולים…


סיפור 3⃣ לראות ולהריח בלבד.
ליאור איבד את היכולת לבלוע ולשתות.
הוא סיפר לי ולארז (חבר יקר) שנסע עם מאיה למסעדה יוקרתית והזמין מנות משובחות אך לא הצליח לבלוע דבר ונאלץ לעזוב.
דרך אגב, המסעדה, לא הסכימה לחייב אותו.
ליאור ומשפחתו לא נכנעו ולא הרימו ידיים.
ניסו הכל אך המחלה התעצמה.


סיפור 4⃣ לחימה עד הסוף
מעבר לביקורים הרבים התכתבנו כל הזמן.
ב-16.5.2017 עונה לי ליאור:
“בוקר טוב אחי🌹❤
אני בסדר, חלש, תשוש אבל בסדר🌺
שומר על המורל, נח הרבה, נותן לגוף להתאושש, מפרגן לגוף מנוחה, כמה שצריך וכמה שיותר….🌸
הטיפולים החדשים עוברים בסדר, אני מניח שהעייפות זה חלק מההשפעה שלהם, הפעלת מערכת החיסון, אנחנו מקווים לטוב🌺
תודה רבה אחי, אוהב אותך מאוד🌹❤”
——
ליאור נלחם כאריה ועבר סבל רב.
הפעולות הבסיסיות: לאכול ולשתות הפכו לבלתי אפשריות.
מספר שבועות לפני הסוף ישבתי מולו, הוא הביט בי,
מותש מכל הטיפולים שעבר ואמר לי לגבי טיפול ניסיוני אחרון: “אני כל כך רוצה שזה יצליח”.
הקשבתי ודמעתי. הוא צעיר ממני בשנתיים, למה הוא צריך לעבור את זה?
ואז, אחרי זמן קצר הגיע החיבור לחמצן בשילוב המורפיום להקלת הסבל והסוף בשבת לפנות בוקר ה-15.7.17.


ליאור היה איש יקר, אהוב, חכם ומוכשר בטירוף שאולי שילם את המחיר של החיים המודרניים.
רבים מדי מאיתנו משלמים מחירים כבדים על הלחץ, העומס והקצב. ליאור לא קיבל הזדמנות נוספת ואפשרות לתקן.



חשוב שנקשיב לגוף. אוכל מזין ובריא, לעסוק בספורט בצורה חיובית, לישון טוב, לצחוק הרבה,
לעסוק בתחביבים, להתנדב ולתרום, לא להתרגש יותר מדי ומעל הכל להבין שהזמן קצר!!!
רבים חיים כל הזמן את העתיד במקום את הזמן היחיד שקיים: ההווה!


וולטר, הפילוסוף והסופר הנודע כותב ומתייחס בספרו המוכר: “קנדיד”
לפילוסופיה של לייבניץ ובסוף אומר לעוזרו הנאמן: “אתה יודע, בוא נעזוב הכל ונטפל בגינה שלנו”.


ולקראת הבחירות – שתהיה לכולנו בחירה טובה, ערכית ורציונלית!


מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש