למה? – שבוע 168

פורסם על ידי: יובל עילם 

סיפור 1️⃣: למה?
אחרי הפסקה נראה שבתי הספר חוזרים ללמד, מרחוק ואח”כ שוב מקרוב, והשאלה הגדולה שיש לשאול כמו בכל דבר בחיים: למה?


בגיל מבוגר אנשים מתבוננים לפעמים לאחור ושואלים שאלות. לפני שבועיים עשיתי סדר בבית. מצאתי קלסר ענק עם מבחנים מהתיכון, מכל המקצועות. עצרתי, התבוננתי בחומר ההוא – שום דבר ממנו אינני זוכר, ולמה?


משום שהוא לא היה רלוונטי לחיים! במתמטיקה למשל אני רואה בחינה שהוצאתי בה 100. אני מתבונן בשאלות – זה נראה לי כמו סינית! למה? למה לימדו, בחנו והלחיצו אותי ללמוד חומר שלעולם לא אעשה בו שימוש? למה?


סיפור 2️⃣: רוביק דנילוביץ ראש עיריית באר-שבע.
השבוע קיבלתי מרוביק שעשה ועושה מבאר שבע עיר מדהימה ומובילה את נאומו לאחר שהעיר זכתה בפרס החינוך.


רוביק אומר שם דברים אמיצים מאוד שחייבים לעורר ולעשות שינוי בדרך השגוייה שבה מתנהלת המערכת, ומדגיש בנאומו את זה שלכל ילד יש כישורים מיוחדים, וישנה בעיה משום שהמערכת בנויה להעריך רק את המוכשרים בלימוד מתמטיקה ומקצועות ספורים.


רוביק שנחשב לראש עיר יוצא דופן ומנצח באופן קבוע את הבחירות מספר שהוא עצמו לא בלט כתלמיד, למרות שרצה הוא פשוט לא היה מוכשר ללימודי התיכון ודווקא בכדורגל בלט.

ישנה קריקטורה נפלאה שבה רואים תמונה של חיות שונות וכתוב: כל האנשים גאונים (או לפחות טובים במשהו), אבל אם תשפוט דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יבלה את כל חייו במחשבה שהוא לא יוצלח וטיפש גמור.


ומה לגבי בני האדם ומערכת החינוך???


הנה נאומו. שווה להקשיב!

סיפור 3️⃣: יהודה עמיחי שיר מספר 10.


“אֲנִי זוֹכֵר שְׁאֵלָה בְּסֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן,
עַל רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אֶחָד וְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת
שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ?
וְאַף אֶחָד לֹא שָׁאַל מָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ,
אִם יַעַצְרוּ אוֹ יַעַבְרוּ אַחַת עַל פְּנֵי הַשְּׁנִיָּה וְאוּלַי יִתְנַגְּשׁוּ.
וְלֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה עַל אִישׁ שֶׁיּוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד
וְאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ
וְהַאִם בִּכְלָל יִפָּגְשׁוּ וּלְכַמָּה זְמַן יִפָּגְשׁוּ?
וּבִדְבַר סֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן. עַכְשָׁו הִגַּעְתִּי
אֶל הָעַמּוּדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּהֶם רְשִׁימַת הַפִּתְרוֹנוֹת.
וְאָז הָיָה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.
עַכְשָׁו מֻתָּר. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק
בַּמֶּה צָדַקְתִּי וּבַמֶּה טָעִיתִי
וְיוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן.”.


למה אנחנו מקבלים את הפתרונות רק בסוף הדרך? למה לא נותנים לנו אותם בתחילת הדרך?


ומה יקרה אם בוגר מערכת החינוך ייבחן בבגרות האישית שלו ושלה? באישיות, במערכת ערכים כמו: (גילוי נאות, אלה הערכים שאני מדגיש כל שיעור בקרב היהלומים שלי)
1⃣ להיות בן אדם.
2⃣ בטיחות.
3⃣ מצויינות.
4⃣ מנהיגות.
5⃣ עבודת צוות ורעות.
6⃣ נתינה ותרומה.


שיהיה בית ספר לחיים ובהקניית ידע רלוונטי! המחנכים והמחנכות, המנהלים ומהמנהלות הנפלאים והנפלאות שלנו לא הלכו ללמוד חינוך בכדי לשפוט את הנוער לפי יכולתם לקלוט ולפלוט ידע שרובו כלל לא רלוונטי לחיים!


מערכת החינוך צריכה להיות רלוונטית! לתת לכל ילד וילדה את האמונה בעצמם והזכות להגשים את עצמם בהתאם לכישרון שיש להם. בין אם זה במכונאות רכב, ספורט, מדע, צבא, אופנה, שיווק, חינוך, רפואה, משפטים כעצמאיים או כשכירים.


די ל”מיל”ר” (מבחני ידע לא רלוונטים) וכן לחינוך המבוסס על ערכים וידע הנוגע לחיים שלנו!

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש