“לעזאזל השיטפון הזה, לעזאזל הטבע!” – שבוע 65
פורסם על ידי: יובל עילם
“ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, טו)
אחד המקומות הבודדים בתנ”ך שבו משתמשים במילה “מאוד” ובעצם מעבירים את האחריות
לבריאות ולבטיחות לאדם! ולא מפקידים את זה בידי כוח עליון. כואב לי מאוד! האמת היא שכבר הכנתי פוסט אחר לגמרי אך המציאות הביאה אותי לשנות אבל קודם לכל:
בין מקבלי ההודעה הזו יש אנשים ובני נוער שמתאבלים כעת על אובדן ואני משתתף בצערם הכבד.
כמה כואב וקשה לשמוע על עשרה בני נוער נפלאים שהלכו לעולם בטרם עת וכה צעירים! אתמול והיום אמרתי לחניכים שלנו שבאירוע כזה חובה לעצור הכל, לדבר ולבדוק את תרבות הבטיחות שלנו.
קראתי אתמול כותרת בניו-יורק טיימס ש”שיטפון הרג תשעה בני נוער”
קשה לי לקרוא את זה.
האמת העצובה והכואבת היא שלא השיטפון הרג את העשרה אלא תרבות בטיחות לקויה.
אני מעדיף לקרוא למה שקרה: אסון הרשלנות!
קבלו סיפור קטן:
לפני כשנה, יום שבת, הלכתי עם אחי בתל אביב וראיתי אישה צעירה המרכיבה על אופניה שני ילדים קטנים בלי קסדות ועוד סלי קניות.
היא נסעה על הכביש. אמרתי לאחי: תראה כמה מסוכן!
שנייה אחרי שסיימתי את דבריי, אחד הסלים הסתבך באופניים ובום הם נמרחו על הכביש.
הילדים פרצו בבכי והיא סיננה בזעם: “אוף! האופניים האלה!” נכון, מי שאשם זה האופניים האלה…כמו “השיטפון הזה”…
בדיוק לפני עשר דקות סיימתי הרצאה כואבת מאוד על בטיחות ותאונות.בהרצאה הקשה סיפרתי לנוער עשרות סיפורים שמראים קשר ישיר בין בעיות בטיחות בטיולים, נהיגה, אופניים חשמליים,ענף הבנייה, תאונות אימונים בצבא ועוד ועוד.
בדיוק לפני עשר דקות סיימתי הרצאה כואבת מאוד על בטיחות ותאונות.
בהרצאה הקשה סיפרתי לנוער עשרות סיפורים שמראים קשר ישיר בין בעיות בטיחות בטיולים,
נהיגה, אופניים חשמליים, ענף הבנייה, תאונות אימונים בצבא ועוד ועוד. אני חוקר את תחום הבטיחות מאז 1982 במו ידיי פיניתי ב-1985 את ילדי כיתה ז’ 12 מבי”ס ברנר פ”ת
בתאונה בה ניספו בהתנגשות עם הרכבת בחוף הבונים, את 7 הרוגי ראס בורקה במצרים ב-1985 ואירועי בטיחות קשים ורבים אחרים,
הגעתי לכמה מסקנות והעיקרית שבהן:צר לי שאני כותב כך אבל תרבות הבטיחות שלנו כישראלים לוקה מאוד.
זה נכון על הכביש, בסביבה שלנו, בגישה שלנו לטיולים בארץ ובחו”ל!
מאות מטיילים שלנו נהרגו בשנים האחרונות בחו”ל ובעיקר במזרח ובדרום אמריקה ודבר לא נעשה!
מה ניתן לעשות? להכניס את לימוד הבטיחות כמקצוע לימוד בבתי הספר.
תאמינו לי שזה אפשרי אבל בראייה רחבה ולא רק בהיבט אחד.אגב, לאורך שנים הצעתי לבתי ספר ותנועות נוער להרצות ולהעלות מודעות לנושא הבטיחות.
כולם דחו אותי ב: “יהיה בסדר” ו”זה לא מספיק חשוב בכדי לפנות לזה זמן”.חינוך טוב היה מביא לכך שלא היה עולה על הדעת לצאת לטיול הזה
ושהחניכים היו מסרבים לצאת אליו מתוך הפעלת שיקול דעת בטיחותי!אלה עקרונות הבטיחות שאני נוהג ומחנך על פיהם 32 שנה בכל הנוגע לתרבות בטיחות: כיבוד החוק וההוראות – אמלא אחר החוקים והוראות הבטיחות ואפעיל את השכל הישר. אחשוב בטיחות – איתור נקודות תורפה בטיחותיות (נת”ב) גמישות ופתיחות לעשות שינוי ולשפר.. אומץ לב וכוח לעמוד מול לחצים וחברים ולעשות ולשנות את מה שדרוש. הכרה במגבלות: “לזה אני לא כשיר כעת”, “אינני יודע”. יושר אישי – ביכולת להודות בטעויות, להפיק לקחים ולהשתפר. אחריות לעצמך ולסובבים אותך.
ספר מומלץ: מצעד האיוולת של ברברה טוכמן. הוצאת כתר. הספר מתאר את האבסורד שגורם למנהיגים ולבני אדם לפעול בניגוד לאינטרס שלהם!
“ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”
שבת שלום עם קידוש ערך הבטיחות!
🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
