לקחת ללב ולמות מגאווה 314

סיפור 1️⃣: החומר החשוב באמת.מדי פעם אני עושה סדר בים המסמכים והחומרים שאספתי עם השנים.
סידרתי שתי מגירות עמוסות בציורים, מכתבים וחומרים של הילדים מהגן ועד היום.ביניהם שלל פתגמים נפלאים מפרקי אבות ומהחיים ולא סתם, אלא גם עבודה סביבם.
תהיתי שוב עם עצמי:"מה באמת החומר החשוב ללימוד בחיים?"."איך זה שהלימוד בגיל הרך נחשב לפחות משמעותי מהתיכון למשל?"."איך זה שהגננות שעוסקות בעיצוב ובטיפוח הילדים בשלב הכי משמעותי לא מקבלות את הכבוד הראוי!".
בחרתי לגעת היום בשני נושאים שבגיל הרך זוכים להתייחסות, ולאחר מכן ובעיקר בתיכון ובאקדמיה נזנחים לגמרי לטובת ההישגים קצרי המועד.

סיפור 2️⃣: מִילָּה טוֹבָה, מִילָּה רָעָה | נֹעַם חוֹרֵב.
"כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ זוֹרֵק לִי, ״אַתָּה נִרְאֶה טוֹב!״אֲנִי מְבַטֵּל אוֹתוֹ בְּרֶגַע, בְּלִי לַחְשׁוֹבוְאִם הוּא מַמְשִׁיךְ, ״אֲנִי אוֹהֵב אֶת מָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה!״אֲנִי מַפְטִיר, ״בַּקְּטַנָּה...״ וּמְשַׁנֶּה אֶת הַנּוֹשֵׂא
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר לִי: ״אַתָּה מַשֶּׁהוּ מְיוּחָד!״אֲנִי הוֹדֵף אוֹתוֹ כָּכָה, בְּהֶינֵּף יָדוְאִם הוּא מִתְעַקֵּשׁ: ״תִּשְׁמַע, אַתָּה גָּדוֹל!״אֲנִי עוֹנֶה: ״זֶה לֹא אֲנִי, זֶה הַמַּזָּל...״ וְזֶה הַכּוֹל
אֲבָל כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ זוֹרֵק לִי מִילָּה רָעָה -אֲנִי מִתְיַיחֵס אֵלֶיהָ כְּאֶל אֱמֶת אַחַת בְּרוּרָהוְלוֹקֵחַ לָרֵיאוֹת, וְזוֹכֵר אוֹתָהּ הֵיטֵבוְהִיא נִנְעֶצֶת כְּמוֹ סִיכָּה, יָשָׁר אֶצְלִי בַּלֵּב
וּבַלַּיְלָה, בַּמִּיטָּה, לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִרְדַּםהָאֲנָשִׁים הַמְּכַבִּים עוֹבְרִים מוּלִי, כּוּלָּםוַאֲנִי סוֹחֵב שָׁם עַל הַגַּב כָּל בִּיקּוֹרֶת וּדְקִירָהוּמַנְצִיחַ אֶת הַחוּלְשׁוֹת וְהַפְּגָמִים מוּל הַמַּרְאָה
וְאֵיךְ זֶה שֶׁתָּמִיד קַל לָנוּ לְהַאֲמִיןלְעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁהֵם בַּרְזֶל, לְמִילִּים שֶׁהֵן סַכִּין וְכָל כָּךְ קָשֶׁה לָנוּ לִשְׁמוֹר קָרוֹב-קָרוֹבאֶת כָּל מִי שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ – שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ גַּם טוֹב.".
(מתוך הספר "טיוטה של אושר").

סיפור 3️⃣: למות מגאווהמתוך ספרו הנפלא של יורם טהרלב (על ברכי אבות, הוצאת זמורה ביתן):
אדם בא אל הגביר שבעיר ושאל אותו: "האם שמעת שאדם אחד מקהילתינו מת מרעב?"
זעק הגביר: "לא ייתכן!"
אמר לו: "ינקל הקבצן מת מרעב".
שאלו: "איך זה קרה? יכול היה לבקש ממני אוכל והייתי נותן לו".
אמר האורח: "הוא התבייש לבקש".
אמר הגביר: "אם כך, הוא לא מת מרעב, כי אם מגאווה".------אז האם אתם לוקחים ללב כל מילה רעה ו"מתים מגאווה?" אשמח לשמוע.
מוזמנים לשתףשבת שלום 🌺🌸🌷יובל עילם

עורך הטור: אופיר בראף.