על חיסונים, חוסן נפשי, צ’רצ’יל והל”ה – שבוע 109
פורסם על ידי: יובל עילם
גם אתם שמים לב לויכוחים ולדיונים על נושא החיסונים?
כשאני שומע על חיסונים אני ישר חושב על חוסן נפשי לחיים ועל כך שאף אחד לא מדבר עליו,
שלא לדבר על לחנך עליו!
אז החלטתי להעלות את הנושא המורכב הזה.
סיפור 1⃣ “אני מאשים. את עצמי.”
“איך לא חיסנו אותו? אני יושב במחלקת ילדים.
בזרועותיי בני אהובי, מתן דניאל, והוא חולה.
כבר שש יממות שהוא עם חומים גבוהים, אינו אוכל דבר,
וביומיים האחרונים גם ממעט בשתייה – אבל הסיבה לאשפוז היא אפטיה.
חשד לאנצפליטיס. דלקת של רקמת המח”.
כך כתב ד”ר גיל הר זהב, כירורג ילדים בפוסט בפייסבוק שלו ויחד עם אשתו ד”ר דנה הר זהב,
רופאת ילדים, רואיינו ב-13.2.19 לערוץ 12 אצל ניב רסקין בעקבות אותו פוסט.
ד”ר גיל תומך בחיסונים והצר על כך שהם שכחו מזה ובשל כך ילדם האהוב כמעט שילם בחייו.
סיפור 2⃣ השבוע פורסם סרטון תעמולה של הליכוד ובו הוצגו 35 קברים השייכים לחללי מחלקת ההר – שיירת הל”ה.
35 אנשים מדהימים וצעירים עם עתיד מזהיר שמתו ב-15.1.48 בדרכם להביא ציוד רפואי ומזון לגוש עציון הנצורה.
איזו עוצמה מדהימה וחוסן נפשי היו אז לתושבי המדינה שבדרך.
מתוך 600,000 איש שמנה היישוב 6,000 איש נפלו! אחוז אחד מהיישוב!
נסו לחשוב היום על 80,000 חללים במלחמה!
סיפור 3⃣ וינסטון צ’רצ’יל נאם לעם הבריטי ב-1941 ואמר: “אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות ויזע”.
לפני כשבועיים הקשבתי לפילוסוף ד”ר שמעון אזולאי שטען: “אחת הבעיות הקשות שלנו היום בתחום החינוך היא שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים!”
עוד הוא טען שאנחנו פוגעים בחוסן ילדינו בכך שאנו מגנים עליהם כל הזמן ומונעים מהם את ה”קס”ם” – קושי, סבל ומאמץ.
במקום לדבר על כיף ואושר עלינו לדבר על משמעות לחיים!
ומשמעות לחיים יכולה להגיע רק אם אנחנו מוכנים להתמודד עם קושי, סבל ומאמץ.
אני מסכים עם הרעיון ובתוכנית הלימודים שלי הנוער מתמודד עם קושי, סבל ומאמץ.
ביום שישי האחרון קיימתי אימון הנקרא “אימון 3 דקות”.
מדובר באימון שאליו הגענו לאחר הכנות רבות.
הוא קצר מאוד, בנטו הוא נמשך 3-5 דקות אך היהלומים שלי מגיעים בו להתמודדות מנטלית ופיזית מאתגרת כפי שלא חוו בחייהם.
בסיום האימון הייתה התרגשות אדירה באוויר. הם הצליחו להתמודד עם הקושי, הסבל והמאמץ.
הנה מה שכתב אחד החניכים במשוב בסיום האימון:
“אנחנו נבחנים בזמנים הכי קשים וחשוכים.
חיכיתי חודשים לאימון שאני אראה את זה באופן לידי ביטוי.
היום אחרי 3-4 ספרינטים כבר הרגשתי את כל השרירים בגוף שורפים.
הרגשתי את הראש נדפק ואז עוד יש ספרינט אחרון ואני כבר מרגיש שאני הולך להקיא”.
“דווקא שם –
אחרי כל המאמץ המטורף באימון הזה –
שם זה הזמן לשפוך את כל מה שנשאר בי ולטרוף את העלייה האחרונה.
וככה עשיתי.
דווקא אחרי המאמצים הארוכים – כשהכי קשה והכי מבאס – שם אנחנו נבחנים.
זה הזמן לתת הכל ולהוכיח מה אני שווה!”
לסיכום: חוסן של עם הוא כמו פאזל שבנוי מחלקים רבים, הוא מתחיל מהחוסן האישי שנבנה בין השאר בחינוך בבית,
במסגרות החינוכיות ונמשך מהיכולת לקבל השראה מההורים, מהמחנכים ומהמנהיגים שלנו.
דרך אימון גופני אפשר לעשות דברים מדהימים בבניית חוסן גופני ונפשי!
עוד מעט הבחירות ויהיה שר חינוך חדש וכך חלמתי: החינוך הגופני יקבל מקום חדש עם תוכנית חדשה!
במקום שני שיעורים בשבוע יהיו שלושה שיעורים של שעתיים רצופות… ועד אז הנוער מוזמן אליי 😉
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
