על ידע ועל דאגה – שבוע 154
פורסם על ידי: יובל עילם
על ידע
במחקרים שעשיתי שאלתי:
מעשנים: “האם אתם יודעים שהעישון מזיק לבריאות ועלול לגרום למותכם? 100% אמרו כן.
רוכבי אופנים שרוכבים ללא קסדה: “האם אתם יודעים שרכיבה ללא קסדה יכולה לסכן אתכם בעת נפילה ולפגוע קשות בראשכם? 100% אמרו כן.
נהגים שמסמסים תוך כדי נהיגה: “האם אתם יודעים שזה יכול לסכן אתכם?” 100% אמרו כן.
המסקנה: מודעות וידע אינם מספיקים.
על דאגה
במחקר שעשיתי שאלתי אנשים: “כמה מהדאגות שמנעו מכם שינה התממשו?
התשובה הייתה: פחות מ-10%
אנחנו אוהבים דרמות! סליחה, אנחנו חולים על דרמות! סליחה, אנחנו חולים מדרמות! כל התקשורת חיה מזה ובעצם כולנו אוהבים להגזים. העניין הוא שמילים יוצרות מציאות!
מדי יום אני משוחח עם הורים, חניכים, בוגרים ואנשים, מהם אני שומע כל כך הרבה דאגות!!
הסביבה מסייעת לכך מאוד! בתי הספר גורמים לנו לחשוב שציונים ובחינות הבגרות יקבעו את עתידנו! חלק מההורים מושפעים מהלך הרוח האבסורדי הזה!
הרשתות החברתיות והתקשורת מעצימות ומקבעות דפוסי מחשבה על: “מה היא הצלחה?”
סיפור 1⃣: כישלון באנגלית. אני זוכר את הטראומה העמוקה שהיתה לי בבחינת הבגרות באנגלית אחרי שהוצאתי בה 40! המורה ריטה הגישה אותי בציון 80 משום שבאמת הייתי טוב ואז בום! במשך שנתיים ישב לי בראש ש”אין לי עתיד” משום שהכניסו לי לראש שציוני בגרות זה הכל! קל וחומר באנגלית! הרי בלי אנגלית אי אפשר (האומנם?).
סיימתי מסלול ב-669 והחלטתי שבזמן הפנוי שלי אני אגיע לרמה גבוהה באנגלית וכך עשיתי! מדי שבוע הייתי לוקח לבסיס חוברות של המגזינים Time ו-Newsweek, יחד עם מילון עב כרס וכל מילה שלא הבנתי תרגמתי. אחרי שנה למדתי 2,250 מילים חדשות והגעתי לקריאה שוטפת של המגזינים!
היכולת הזו סייעה לי מאוד בתארים שרכשתי באקדמיה והיום אני מביט על הלחץ המיותר והדאגות בהן הייתי לאורך שנים – כמה מיותר!
סיפור 2⃣: החלום מתרסק! כמעט מדי יום אני עסוק בהרגעה, הכנסה לפרופורציות. אתמול טילפנה אליי חניכה שהיתה אצלי לפני שנה. היא בצבא ושואפת להגיע לתפקיד מסויים ולפניה מבחן שיכריע בעניין.
אני מקשיב והיא אומרת לי: “אם אני לא אעבור את הבחינה הזו אני לא אתקבל לתפקיד עליו חלמתי כל חיי”
אמרתי לה: “אני מבין אותך אבל מה יקרה אם תעברי את הבחינה ותתקבלי? כל הדאגה והלחץ שלך היו לשווא!”
היא ענתה: “נכון”.
שלחתי לה את הסרטון הנפלא (המצורף כאן למטה):
Then why worry?
היא צפתה בו. שאלתי אותה: “כמה פעמים?” היא ענתה: “פעם אחת”.
אני: “ו…”
היא: “אני עדיין דואגת”.
אני: “את יודעת, אני צפיתי בו רק 50 פעמים אבל בעצם לא צפיתי בו בכלל, את יודעת למה?”
היא: “למה?”
אני: “משום שאני עדיין דואג פה ושם. אני אמשיך לצפות בו עד שדאגות יהיו נדירות אצלי!”
🏆🏆🏆🏆🏆🏆🏆🏆🏆🏆🏆
הספרייה שלי בת 1,500 ספרים וחלקם עוסקים בחוכמת חיים וכלים להצלחה. אך אחד הדברים הקצרים והיעילים מכל הם דבריו הפשוטים והנכונים של Gaur Gopal Das על דאגה (צפו בסרטון, צפו שוב ושוב):
יש לכם דאגה? אתם יכולים לעשות משהו בעניין? כן? אז למה לדאוג?!
יש לכם דאגה? אתם יכולים לעשות משהו בעניין? לא? אז למה לדאוג?
“למה לדאוג?”
אני טוען שידע הוא כוח רק אם עושים בו שימוש!
מי שיודע את תוכן הוידיאו הנפלא על דאגה אבל לא מיישם, מבחינתי לא יודע!!!
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
