על מיקי ברקוביץ’ ומצויינות! – שבוע 42
פורסם על ידי: יובל עילם
מיקי ברקוביץ כהשראה, מדי יום אני רוכב על אופניי 20 ק”מ בפארק. בדרך כלל כ-15 סיבובים של 1200 מ’. אני נוהג לספור את הסיבובים לפי מספרי חולצות של שחקנים גדולים מהכדורגל והכדורסל. הסיבוב התשיעי מוקדש למספר 9 המיתולוגי: מ-י-ק-י ברקוביץ (שהיה כוכב מכבי ת”א ונבחרת ישראל).
את הסיבוב הזה אני עושה באנרגיות גבוהות יותר! למה? משום שמיקי ברקוביץ הוא מבחינתי מקור השראה למצויינות בשלושה מדדים מובילים:
1. הצטיינות לאורך זמן! מיקי היה “כוכב” כבר בגיל 17 ועד גיל 42! דוגמא נדירה למצויינות לאורך 25 שנים! אחד ההבדלים בין הצטיינות חד פעמית לבין מצויינות זה מימד הזמן! והדבר קשור לדעתי גם בתשוקה עמוקה שלנו לתחום.
2. הצטיינות ביחס לעצמך. למרות שמיקי היה הכדורסלן הטוב בישראל (“ציון 100”) הוא שאף להשתפר כל הזמן! מגיע ראשון לאימונים, נשאר אחרי בכדי להתאמן על הזריקה שלו ולשפר את הכושר שלו כשהוא מטפס על המדרגות של האולם ביד אליהו שוב ושוב.
כשמורים, הורים והסביבה מגדירים ציון 100 כמצויינות יש כאן לעיתים פקשוש. מדוע? מי שמקבל 100 ללא מאמץ והשקעה (ויש לא מעט כאלה) לא התחנך ערכית להשקיע! ובחיים הם יידרשו לכך!
מצויינות זה לא יעד אלא דרך! “100” זה יעד מוחלט ולא דרך! בעבודתי החינוכית מול הנוער אנחנו מציבים כל פעם מטרות חדשות ומדליקות! אין תוצאה שאם הגעת עליה אתה מפסיק להתפתח!
מכירים את המדבקה 42.2? (ריצת מרתון). המודבקת על מכוניות רבות? בעליה כמו מצהירים: “עשינו את זה!” רובם לא עשו תוצאות מרשימות אך הם גאים!
הסיבה? הם עמדו ביעד שהציבו לעצמם ובעצם כמו הם התחרו נגד עצמם! בעיני שאיפה למצויינות היא השאיפה להשתפר מול עצמך (ובעיקר כשאתה מספר 1 בתחום שלך כמו שהיה מיקי ברקוביץ).
3. בחירת כיוון ועיסוק מתוך תשוקה אמיתית. מיקי ברקוביץ למד בתיכון שבח בתל-אביב והיה תלמיד גרוע. הוריו לא שבעו נחת מכך אך מאמנו האגדי יהושוע רוזין, אמר להם: “דרך הלימודים הוא יגיע לרמה מסוימת, אבל דרך הכדורסל הוא יהיה הטוב מכולם”.
מיקי בחר להיות מצויין בכדורסל, זכה בפרסום ובתהילה והביא כבוד רב לכדורסל הישראלי ולמדינת ישראל ולאחרונה נבחר להיכל התהילה העולמי!
אגב, בין רצי המרתון (42.2) יש כאלה שכשלו בשיעורי חינוך גופני בבית ספר אלא שהפעם הם בחרו! זה בא מתוכם! אם אנחנו רוצים להיות מצויינים – זה חייב להגיע מבחירה!!!
לסיכום:
הורים ובתי הספר חייבים לסייע לתלמידים למצוא ולבחור במשהו שידליק את הילדים! אחי, ד”ר אהוד עילם, “חולה היסטוריה”, כבר מגיל 5, היה נרדם עם קריאה באינציקלופדיה על מלחמות. עשה שלושה תארים בהיסטוריה, ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בכל כלי התקשורת. אחי לא סבל (לשון המעטה…) את תחום המדעים! לא היה נכון יותר שיתפתח כבר בגיל 12 בכיוון בו יש לו תשוקה?
אימי הייתה מורה בתיכון ולמד אצלה גאון בפיזיקה שלא היה לו מושג בשיעור ספרות (אותו לימדה אימי). אימי סיפרה לי שנתנה לו 60 למרות שלא הגיע לו 20…משום שלא רצתה לפגוע בעתידו.
האתגר שלנו ושל מערכת החינוך הוא למצוא איפה התשוקה שלנו ואז לתת לנו את הכלים להתפתח שם. כך נוכל להפיק מעצמנו את המירב.
כאמור, לשאוף למצויינות בעיני זה להצטיין לאורך זמן, מול עצמך ומתוך בחירה ותשוקה וגם לתרום חזרה לסביבה ולמדינה!
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
