“פתאום חיפה נראית קרובה!” – שבוע 99
פורסם על ידי: יובל עילם
לכבוד שנתיים לשישי לנפש פתחתי בפייסבוק דף בשם שישי לנפש.
אני מזמין אותך אליו, לעשות לייק ולשתף חברים:https://www.facebook.com/%D7%A9%D7%99%D7%A9%D7%99-%D7%9C%D7%A0%D7%A4%D7%A9-2735762209790505/
באחת התוכניות של “60 דקות” סיפר מורלי סאפר בן ה-87 (ממובילי התוכנית) שכל הרעיון של התוכנית הוא:
“לספר סיפור”.
יש לי שלושה ילדים קטנים ומקסימים (יואב בן 7, נגה בת 6 וגדעון בן 4).
כשאני משכיב אותם לישון מדובר בטקס שאורך כשעה. הוא כולל חיבוקי אהבה ארוכים, שיתופים על היום שהיה, חידוני מוסיקה ובעיקר – סיפורים.באופן קבוע ילדיי מבקשים לשמוע ממני “סיפורים אמיתיים” (הם מדגישים את זה משום שהיו פעמים שהמצאתי סיפורים מצחיקים…:)) ובעיקר על החניכים שלי.
אני בוחר בקפידה את הסיפורים ואת המסרים שאני מעביר להם.אחד הדברים המבדילים בין אנשים מצליחים לכאלה שלא הם הסיפורים שהם מספרים לעצמם.
הייתי לוקח השראה מפסטיבל מספרי הסיפורים שמארגן מדי שנה יוסי אלפי עד שגם אני הגעתי לשם (בערב שהוקדש ליחידה 669).מדי יום אני מקשיב לאנשים (וגם לעצמי ).
יש כאלה שמסבירים לעצמם: “למה לא אצליח”. כל שפת הגוף והשפה שלהם מוכוונים לכשלון.
ויש את המצליחים, אלה שאומרים לעצמם: “אני אצליח!” שפת הגוף והשפה המילולית שלהם מוכוונים להצלחה.
אני מקדיש את הטור לזכרה של רונה רמון ז”ל שמתוך הכאב והקושי יצרה משמעות לחייה והמשיכה בכך למרות מחלתה הקשה.
סיפור 1. “עלאק להצליח” לפני כשבוע היתה לי שיחת טלפון עם בחור בשם בדוי ניתאי.
הוא גר ברעננה ולא הגיע כבר זמן רב לפעילות. שאלתי אותו למה? והוא אמר לי:
“להגיע להרצליה זה מאמץ רב ורחוק לי”.
שאלתי אותו: “מה המטרה שלך בצבא?” הוא ענה לי: “סיירות”.
עניתי לו: “אם הייתי נותן לך את המספר של שני בוגרים שלנו – א. מפקד 669 ושל י. תת אלוף ומפקד חטיבת הקומנדו, מה הם היו אומרים לך?”
הוא ענה לי: אני לא יודע.
אז עניתי לו: “מאחר ואני מכיר כל אחד מהם למעלה מ-20 שנה הם היו אומרים לך ש“אם אתה לא מוכן לעשות את “המאמץ” להגיע מרעננה להרצליה, אתה לא באמת רוצה להגיע לסיירות”.
יש יחידות רבות וטובות בצבא ואינך חייב להגיע לסיירות אבל אם אתה אומר משהו תראה במעשים שאתה באמת רוצה!
סיפור 2 על השקעה ביום ראשון השבוע הגיעו לאימון שלנו בשעה 18:15 שישה בני נוער מקסימים.
בסיום האימון הם הציגו את עצמם בפני כולם. הראשון סיפר: שמי רונן ואני מגיע מחיפה
כל החניכים התרשמו והעריכו את המאמץ וההשקעה שלו. אלא שאז הגיעו תורו של השני ואז הוא אומר:
שמי ניב ואני מטבריה
. כן, טבריה! פתאום חיפה נראית קרובה!
בסיום האימון לקחתי אותו בריכבי לתחנה ולאחר מכן הסתמסנו וביקשתי שישלח לי תמונה יפה של טבריה כשהוא חוזר.
הוא שלח כשהגיע בשעה 0:55! אחרי שיצא מהבית בשעה 15:00! ראיתי את התמונה בבוקר.
בני נוער כמו ניב מלמדים אותי ואותנו שיעור בהשקעה וגורמים לי לעשות הכל למענם!
המטפורה היא כמובן לכל דבר בחיים: הגוף והבריאות שלנו, הבטיחות ביומיום, המשפחה שלנו, העבודה,
הסביבה שלנו – כל תחום בחיינו מושפע מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו!התפקיד והייעוד שלי כהורה, כמלטש יהלומים וככותב הוא לעזור לאנשים היקרים לי להציב מראה ולשאול: “מרוצה?”
לסייע להם להיות בהתאמה בין רצונם ומעשיהם ולספר סיפורים של מצליחים!
“הצלחה היא הזדמנות שפוגשת הכנה!” (ד’יזראלי).
המלצה חמה: להתבונן במראה, לשאול שאלות אמיצות ולהתמודד בשלווה עם התשובות!
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
