יש לך חלום? מה עשית היום בבוקר בכדי להגשים אותו? הקשר בין ספורטאי העילית ללוחמי העילית – אולימפיאדת לונדון הסתיימה ואיתה נפילת מתח וחזרה לשיגרה. היום בבוקר קמים להם ברחבי העולם עשרות אלפי ספורטאים שאף אחד לא שמע עליהם עדיין. לכולם יש חלום והוא להגיע לאולימפיאדה בברזיל בעוד ארבע שנים וגם לעלות על הפודיום, לזכות במדליה. ביניהם יש שחיינים שקמו הבוקר בשש בבוקר ליום שכולל שני אימונים שחיה. בסה”כ חמש שעות שחיה, 10 ק”מ שחיה, 200 בריכות של 50 מ’, הלוך חזור, הלוך חזור שוב ושוב כשהמאמן עוצר מדי פעם ומקפיד על הסיגנון, על הזמנים.
קרא עוד“תהיה חזק”, “שלא תדעו עוד צער”, “אתה צריך להיות חזק בשביל המשפחה”, “תחזרו מהר לשיגרה, זה הכי חשוב”. לפעמים אני חושב לעצמי: “איך?” איך אנשים מסוגלים לפנות לבן אדם בשעה הקשה ביותר בחייו ולפלוט את הקלישאות הללו. משפחה שבנה נפל או נהרג בדמי ימיו מפורקת וממוטטת. לא מדובר על איבר שנגדע אלא קריסה! אז אנא מכם בזמן קריסה אל תפלטו את הקלישאות הללו!!! אני לא מומחה בתחום רק עברתי עשרות רבות של הרוגים והתנסויות והבוקר חזרתי מניחום משפחה שבנה נפל בקרב.
קרא עודבזמן שהבטיח לו לצאת לקורס חשוב המפקד דיווח למפקד מעליו שעדיף שהוא יהיה בתפקיד אחר. היום הוא התבשר וכשפנה למפקד שלו איך זה יכול להיות? אמר לו המפקד את האמת והשאיר אותו עם האכזבה. כל חייל ובעצם כל אחד נדרש להתמודד עם החלטות שגורמות מפח נפש. אז מה עושים? בשלב הראשוני אין ספק שלא קל להתמודד עם העובדה שדבר שחלמת עליו לא מתגשם. חשוב לדבר על זה, להוציא ולא לשמור את זה לעצמך ולקבל עידוד וחיזוק מהסביבה. אחרי כמה שעות או ימים השלב הבא הוא להבין:
קרא עודזהו עמוד מאמר כללי בו ניתן להשתמש על-מנת להוסיף תוכן לאתר האינטרנט שלך. ניתן לערוך את התוכן והכותרת או להוסיף תכנים חדשים.
קרא עודאבא לדוגמא. יש הורים כמו רונן (שם בדוי) שיכולים לשמש מודל לכולנו. רונן יצר איתי קשר לפני כמה שנים ושיתף אותי לגבי המצוקה שלו הנובעת מהמצב של בנו גיא (שם בדוי). קראתי מה שכתב לי והקשבתי לו, הלב כאב. המצב היה בלשון המעטה לא טוב אבל ראיתי שיש כאן אבא יוצא דופן. אבא שמסור לבנו באופן יוצא דופן, אוהב אותו אהבה אינסופית ומוכן לעשות למענו הכל. נתינה ללא גבול ללא שום תמורה נראית לעין. התגייסתי בהתלהבות למשימה. לאורך דרך ארוכה מאוד רצופת משברים קטנים וגדולים ראיתי אותך רונן. לא נשבר, לא מוותר, חד ועירני לכל תגובה של גיא, נכון לעשות כל מה שנדרש, קשוב להערות ופתוח לרעיונות משוגעים מצידי ונכון לעשות מה שנדרש.לא היה ספק כי זה הדבר החשוב ביותר בחייך ולעיתים היה נדמה לי שזה הדבר היחיד שאתה עושה.להיות הורה זו אחריות אדירה ומחוייבות לעשות כל מה שניתן למען הילדים שלנו,
קרא עודניר יקירי, מזל טוב. היום אתה בן 43, מדהים איך שהזמן רץ ולא נגע בך. התמונה שלך כאן לפניי, זו עם הכלב פושט ומדי יום אני מביט בך, שמתי אותה בדיוק בקו העין שלי. מדי יום אני מתייעץ איתך לגבי כל מיני נושאים כפי שעשינו אז: עבודה, זוגיות ועוד ומתלבט איתך לגבי כל מיני החלטות. אתה היית בדרך כל כלל מיישיר מבט שאמר את התשובה ואם לא הייתי בטוח הוספת כמה מילים. רק שבניגוד לאז ולדיאלוג שהיה, היום אני לא שומע את הלבטים שלך. נשארת בן 23. עוד מעט מתקרב חודש אוקטובר וה-14 שלו שהוא גם יום הולדתך במאי וגם יום מותך. לא להאמין שחלפו 20 שנה. חתיכת זמן. דע לך שלא נשכחת
קרא עודלפני הוידיאו המטורף כמה מילות הקדמה! עבדים היינו בארץ מצרים אך רבים מאיתנו עדיין לא בני חורין. אנחנו שמים על עצמנו מיגבלות, משכנעים את עצמנו ש”זה לא אפשרי” ואז מתפלאים על התוצאות. לפני שלושה שבועות עמדה לפני בתור אישה בת 55 לערך ותוך כדי שהתעסקה בסמארטפון שלה ניתן היה לראות שהיא מעוצבנת ואומרת: “אין מה לעשות, העולם שייך לצעירים”.
קרא עוד“אין אומרים את שיבחו של אדם בפניו”. למשפט זה ניתן להוסיף: “אלא לאחר מותו!…” על קיברו! למה ישראלים יודעים לפרגן רק אחרי המוות? מאמר זה אינו נכתב בעקבות מותו של אדם כלשהוא! הוא מוגש כחלק ממסע לשיפור איכות החיים במקומותינו. כן! איכות חיים היא קודם כל בין אדם לחברו! הגיע הזמן לפרגן אחד לשני וב”זמן אמת” כלומר בעת החיים. “לו רק היה/תה יודע/ת מה הרגשנו כלפיו/יה… ” – משפט שאני שומע לעיתים קרובות לאחר מותו של אדם. ה”פיצוי” למצפון הלא שקט מגיע בדרכים שונות – בהספד מרגש מעל הקבר הפתוח
קרא עודקצת רקע לפרשה הזכורה היטב לכל מי שהיה אז בוגר. ב-9.10.1994 נחטף נחשון וקסמן על ידי החמאס והוחזק בשבי בבית בביר-נבאללה במרחק 2 ק”מ קו אוירי מבית הוריו. יומיים לאחר מכן שוחררה קלטת ובה נראה נחשון הצנום קורא לממשלת רבין להיענות לדרישות החוטפים ולשחרר אסירים ובראשם את השייח יאסין. הפרשה העגומה הסתיימה בניסיון החילוץ של נחשון וקסמן על ידי סיירת מטכ”ל שפשטה על הבית בו הוחזק. בפריצה נהרג סרן ניר פורז ז”ל ששימש כמפקד צוות והוביל את ציוותו דרך המרפסת של הבית.
קרא עודאתמול הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך סטיב ג’ובס. ביממה האחרונה אני עוקב אחרי הודעות האבל היוצאות בעולם על מותו. יש שהעלו אותו בקנה אחד עם ליאונרדו דה וינצ’י הענק, יש המשוים אותו לאלברט איינשטיין. בשורה התחתונה הוא מוצג כדמות בעלת השפעה אדירה על חיינו. אני לא מתכונן להתווכח על כך אך אני רק שואל דבר אחד – האם כל אותם דוברים אמרו לו את זה בעודו בחיים? רובנו נזכרים לפרגן מאוחר מדי ואז בהלוויה ובישראל בעת השיבעה בבית המשפחה האבלה אנו נזכרים כשמאוחר מדי להוקיר את האדם שנפטר.
קרא עוד