“שישי לנפש” אלה דברים שיובל עילם כותב ומעלה לאוויר ביום שישי בשעה 16:00 במטרה לתת לידע ולהעלות מודעות וכלים פרקטיים שמשמעותיים לרובנו ביומיום. הבלוג זכה לתגובות רבות וחמות מאוד מאנשים מגיל צעיר מאוד ועד מבוגרים מאוד.

“אני לא שר את התקווה!” – שבוע 95

אני מאלה שבזמן נגינת ההמנון במשחקי כדורגל בין מדינות אוהב לצפות בכדורגלנים שרים את ההמנון שלהם. הכי מרגש אותי היה לראות את בופון שוער נבחרת איטליה שר כשהוא גאה מאוד בארצו ונראה כפטריוט אמיתי. מרשים! אצלנו חצי משחקני ההרכב הראשון בנבחרת אינם יהודים ואינם שרים את ההמנון. אחד מהם אמר בריאיון לפני כשבוע: “אני לא שר את ההמנון משום שאני לא יכול לשיר “נפש יהודי הומייה”.א. אישית אני שר את ההמנון ובקול אך אני מבין אותם! אם היה עליי לשיר “נפש ערבי הומייה” גם לי הייתה בעיה! אם הייתי נולד לאימי היהודייה בארה”ב והיה עליי לשיר: “נפש נוצרי הומייה” הייתה לי בעיה ואני מניח שלא רק לי! ההמנון שלנו מדיר את אחינו הדרוזים, הבדואים, הצ’רקסים, הנוצרים והמוסלמים! ב. “לפאתי מזרח קדימה, עין לציון הומיה” – זווית הראיה של אימבר נפתלי הרץ שכתב את השיר הייתה אירופאית והכמיהה למזרח לכיוון ארץ ישראל. אך מה לגבי יהודי עיראק למשל שכמהו מערבה ויהודי סוריה שכמהו דרומה… אך זה מה שנקרא עוד בקטנה. ג. מה הם ערכי השיר? תקווה, חופש, ארץ ציון וירושלים. זהו! אבל אני לא אוהב רק להגיד מה לא, אני אוהב להציע חלופות, אז קבלו.

קרא עוד
נבחרת ישראל! מוקדש לזכרו של סגן אלוף מ’ – שבוע 94

השבוע פגשתי במקרה בוגר יקר שלי שמשרת במוסד. אין לי שום מושג מה הוא עושה. הוא וחבריו ללא מדים, נטולי סמלי סטטוס וגם דואגים שלא לבלוט. הם מקדישים ימים כלילות למטרה אחת: בכדי שנוכל להתעסק עם היום-יום שלנו, לתכנן מה נעשה בחנוכה, אצל מי נהיה בפסח הבא ועוד כל מיני דברים שמובנים מאליו במקומות אחרים בעולם אך לא בסביבה שלנו. כשאני פוגש או משוחח איתם אני אומר להם תודה. הם שואלים “על מה?” ואני עונה: על מה שאתם עושים בשביל כולנו! הם מחייכים במבוכה. הם לא רגילים לזה.

קרא עוד
ואהבת לרעך כמוך! – שבוע 93

תרגיל לארוחת שבת. כשאני מגיע לסדנאות או הרצאות שנועדו להעצים אני מבקש מתנדב/ת שיעלו לבמה. לאחרונה שוב עשיתי כך וביקשתי משני תלמידי תיכון לספר במשך דקה בשבח עצמם. השניים כך התברר לי תלמידים מצטיינים אלא שלא יכלו לעמוד במשימה הפשוטה לכאורה. ומה איתך? קדימה, קחו דקה ונסו לומר דברים טובים בשבח עצמכם. עשו זאת סביב שולחן השבת ותלמדו דברים מפתיעים. מדי שבוע אני עושה עם הילדים שלי תרגיל באהבה והערכה עצמית. כל אחד מהם אומר מה הדברים היפים אצלו. לפני שנים קראתי שבהולנד הכניסו בחינת בגרות באהבה! שירים כה רבים עוסקים בזה! הגיע הזמן שגם אצלנו במערכת החינוך ילמדו אהבה!

קרא עוד
כוכב(י) נולד בצבא ולחיים – שבוע 92

מגמות סייבר או 8200 בבתי הספר. בשנים האחרונות נוצרה תחרות רבה בין בתי ספר תיכוניים שהביאה לפתיחת מגמות לימוד רבות העוסקות ברובוטיקה, סייבר, ובמדעי המחשב. הנוער (בעידוד הוריהם) שועט לעבר המגמות הללו משום שהם בטוחים שבכך יבטיחו את הגעתם ליחידות כמו סייבר או 8200 לשירות צבאי בטוח ומוגן ומשם לביסוס כלכלי מיד לאחר השחרור. יש רק בעיה אחת. במגמות האלה לומדים היום קרוב ל-10,000 בני נוער אך הצבא זקוק רק למאות בודדות. מה יהיה עם כל האחרים והציפיות שלהם ושל הוריהם? אלה עם הפרופיל הקרבי (72 ומעלה) יגוייסו ליחידות שדה קרביות ואלה עם פרופיל לא קרבי ישרתו כתומכי לחימה ולא בטוח במקומות עליהם חלמו.

קרא עוד
“פוצצו לי את הלו”ז” והבחירות – שבוע 91

לפני כשבוע סיפר לי אבא של חניך שלי שבנו סובל מבעיה רפואית ועובר בדיקות מקיפות ופולשניות. בינתיים לא מתגלה הסיבה. לדברי האב הסיבה היא: סטרס. הוא סיפר לי שבנו לומר בתיכון 54 שעות בשבוע!54 שעות? עצרתי לרגע וניסיתי לחשב – מדובר על ממוצע של תשע שעות ליום!!! תשע שעות ליום? בני דורי למדו (נניח שלמדנו…) בתיכון 36 שעות בשבוע. ראשון-רביעי עד 14:00, חמישי עד 15:00 ושישי עד 13:00. ללמוד עד 15:00 (למעשה זה היה 14:30) היה סיוט ויום שלא נגמר!והיום? אני נכנס להרצאות לתיכונים ומעיף מבט למערכת השעות והתמונה מפחידה! בבתי ספר רבים היום מתחיל בשעת אפס, כלומר בשעה 07:15-07:30 ומסתיים באזור 16:00. זה מטורף! פינלנד מובילה במדדי החינוך וצימצמו את שעות הלימוד לפחות מ-30 בשבוע! ואנחנו? משתגעים ומשגעים את הנוער שלנו. מערכת החינוך מלחיצה את הילדים וההורים, מעמיסה שלא לצורך ולשם מה?

קרא עוד
משפחת פורז – משפחה גיבורה – שבוע 90

לפני כשבועיים נערכה אזכרה לזכרם של מעוז וניר שני גיבורים, הקבורים זה סמוך לזה. עמית הבת קוראת מכתב מצמרר שניר כתב לה ממש סמוך ליום הולדתו ה-20. אולי יהפוך יום אחד לשיר…כפי שעמית היטיבה לומר: “מכתב שלא תואם גיל”. עמית, (נכתב במאי 1991). כאב שנקצר ביגון ונישא על פני גבעולים מתוך זמן אבוד, בן עולן של שנים ניצב במקומו, טבוע עד ברך משתאה, מביט לצדדיו, יסוב על ציר וכמו עץ שתול על מים מקרין דעתו חופר צעדו למען עתיד מסתמך על עבר שנטמן עוד עם שחר. בשתיקה מתוקה נאלם, שוקע קמל ילוונו חרש בחשכת הליל על כן שמעי נא אחותי בזו הלשון – כי יום שעבר לא ישוב על צעדיו יש לפקוח עיניים, לשאת חזון אל על לדעת בחוזק ובלי סייג הינך נצורה ביופיים של חיים מוגנת, מוקפת מלאי אוהבים. אח שלך

קרא עוד
הגיבורים השקטים – שבוע 89

בסיום המלחמה רצו לתת לזמיר את אות הגבורה על פועלו. אות הגבורה כידוע הוא הגבוה ביותר וניתן במקרים נדירים וחריגים. זמיר סירב לקבל אותו לעצמו אלא לכל הפלוגה!אות גבורה ניתן רק לאדם בודד אך זמיר עמד על כך ולכן ניתן לו העיטור השני – עיטור העוז. אינני היסטוריון צבאי אך אני לא בטוח שיש מקרים רבים כאלה של רעות לוחמים.שמעון: “מאיר זמיר היה המ”פ שלי, הייתי מט”ק (מפקד טנק) אצלו. הייתה לו קריאת שטח מרשימה, הוא חי את הטנקים והשטח גם יחד. המלחמה הייתה המשך לאימון מבחינתו. מסתבר שאילו מאיר היה מקפיד לכתוב יותר, היה מגיע יותר רחוק ביחסי הציבור”. לפני כשנה קיבל זמיר תואר יקיר זכרון יעקב.

קרא עוד
על החיים ועל המוות – שבוע 88

ביום רביעי בערוץ 10 הובא תחקיר של מתן חודורוב על תרבות החפיף בכל הנוגע לאישורים הנדרשים לאנשים השקופים שבונים בניינים בכל הנוגע לעבודה בגובה. במקום לבצע השתלמות של תשע שעות מחפפים ומבצעים שעתיים ולפעמים מוכרים אישורים ללא שום הדרכה תמורת בצע כסף. מה הקשר בין אופניים חשמליים לתאונות בענף הבנייה? יש הרבה מכנה משותף – תרבות בטיחות לקויה!

קרא עוד
על שמחת תורה, שמחת החיים וגמישות! – שבוע 87

השבוע שוחחתי עם אבא שסיפר לי איך הוא “יושב” על בנו ודוחף אותו ללמוד מקצוע לימודי ברמה של 5 יחידות וכל זה למרות שהבן לא סובל את המקצוע. שאלתי את האב: “למה? הרי הילד גם ככה עמוס מעל הראש” והאב ענה לי: “אולי זה יעזור לו בעתיד”. אמרתי לו: “אני לא רוצה להתערב בגישתך החינוכית אך מחובתי לומר לך: אתה טועה”. הבוקר סיפר לי חניך אחר שאמא שלו לוחצת עליו ללכת ללימודי רפואה שלא מעניינים אותו. אתמול העברתי הרצאה על הצבת מטרות. אחד מכללי הברזל הוא שמטרה חייבת להיות מקובלת על המבצע! אם משהו מגיע מאיתנו יש סיכוי טוב שהוא יתבצע!

קרא עוד
יש עתיד וגם הווה! – שבוע 86

מסגרות חינוכיות ועיסקיות עוצרות מלאכתן בחודש כזה של חגים ומחכות ל”אחרי החגים”. אני מאלה שרואים בחודש כזה הזדמנות לעשות פעילות מלאה ואף להוסיף דברים חדשים ומדליקים שאפשריים דווקא בזכות החגים. אחד מהדברים היה לערוך אימון יוצא דופן ומרגש מאוד, אימון צעירים-בוגרים! כך החלו להגיע בבוקר יום כיפור עשרות בוגרים שלי וביניהם שמונה מהמחזור השני שלי. שתבינו – מדובר באנשים בני 48 שהיו אצלי לפני 31 שנה!!!

קרא עוד
“לתפוס גל” – טיפ מאלופים, על קבלת החלטות – שבוע 85

ביום שלישי פגשתי בוגר יקר שלי גם הוא השתחרר ובדילמות רבות לגבי העתיד. ניכר שהוא בלחץ. ההורים לוחצים על תואר באקדמיה. הוא מוכשר מאוד עם ציונים מעולים בתעודת הבגרות. הוא שואל שאלה מצויינת: “מה אני אעשה עם התואר הזה? לעשות את זה רק למען ההורים?” אני בדילמה. מצד אחד עשיתי את “המסלול המלא”, שני תארים במקומות מכובדים ומצד שני אני רואה ולומד כמה הכל השתנה ומשתנה והתארים כבר לא ממש רלוונטים. הוא אמר והמשיך: “ניסיתי ללמוד במסלול מצויינות המרצים הרדימו אותי ושאלתי את עצמי: מה אני עושה כאן?”.

קרא עוד
להתחדש וגם ממתק לגוף ולנפש – שבוע 84

המתוקים המוצעים בבתי הקפה טעימים לחך אבל לא בריאים לגוף. ואז הגיע המתכון של ליאור שפתר לי הכל ומאז אני נהנה מאוד. אז הנה המתכון: לממתק משובח טבעי ובריא מוזמנים לצפות בוידיאו המצורף, בגדעון המקסים בני הצעיר שהכין איתי את הממתק

קרא עוד