שישי לנפש

יהודה עמיחי שיר מספר 10. “אֲנִי זוֹכֵר שְׁאֵלָה בְּסֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן, עַל רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אֶחָד וְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ? וְאַף אֶחָד לֹא שָׁאַל מָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ, אִם יַעַצְרוּ אוֹ יַעַבְרוּ אַחַת עַל פְּנֵי הַשְּׁנִיָּה וְאוּלַי יִתְנַגְּשׁוּ. וְלֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה עַל אִישׁ שֶׁיּוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד וְאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ וְהַאִם בִּכְלָל יִפָּגְשׁוּ וּלְכַמָּה זְמַן יִפָּגְשׁוּ? וּבִדְבַר סֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן. עַכְשָׁו הִגַּעְתִּי אֶל הָעַמּוּדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּהֶם רְשִׁימַת הַפִּתְרוֹנוֹת. וְאָז הָיָה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. עַכְשָׁו מֻתָּר. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק בַּמֶּה צָדַקְתִּי וּבַמֶּה טָעִיתִי וְיוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן.”.

“נפש בריאה בגוף בריא” 💪🏃🏽‍♀️🏃🏽‍♂️ מסופר על סיני זקן (לא זה שהפיץ את הקורונה 😀) שקיבל שני מטבעות. הוא נשאל “מה תעשה איתם?” הוא ענה: “עם האחד אקנה לחם ועם השני פרח”. “למה?” שאלו אותו והוא ענה: “הלחם שיהיה לי ממה לחיות והפרח שיהיה לי בשביל מה לחיות”.

הצ’יף האינדיאני ונכדו. הזמן הזה טוב וחשוב בכדי לספר שוב את הסיפור שאני חוזר ומספר לעצמי, לילדיי וליהלומים שלי. הנה הסיפור הנפלא על הצ’יף האינדיאני ונכדו והפעם מעודכן לימי הקורונה: מסופר, בקרב בני הצ’ירוקי, על אחד מזקני השבט שישב עם נכדו וסיפר לו על קרב המתחולל בתוך בני האדם. הוא אמר: “נכדי, הקרב המתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא בין שני זאבים. זאב אחד הוא רע: הוא צופה בחדשות, דואג לעתידו, נלחץ מהפרנסה שנפגעה, צופה בנטפליקס כל היום, כועס, מקנא, אוכל כל היום, משמין ומתבטל, מרחם על עצמו ולא מקדם את עצמו אלא נסוג!

סיפור 3️⃣: אז מה תכלס? מיישמים את כל התובנות שנאמרו! ✅ אישית אני לא דואג אלא פועל. עושה מה שניתן (הקמת בית הספר לחיים), נותן ומסייע למי שאני יכול. ✅ יש לי שלושה ילדים קטנים אז זו הזדמנות! ללמוד יותר מאבא, לשחק רביעיות, להקפיד על תזונה ראויה. ✅ התחלתי לתרגל גאגלינג עם כדורים ויום שישי הבא אני מתכנן לשלוט בעניין (הילדים שלי כבר מתלהבים מאבא הליצן). ✅ יותר אימונים אישיים בבית, לי ולילדיי. ✅ כמה שפחות צפייה במהדורות חדשות ובעיקר לא על פוליטיקה! לסיכום: זו תקופה של אי-ודאות אבל עם אפשרויות לתובנות חדשות וטובות לגבי החיים שלנו. אני מאחל לכולנו בריאות, לשמור על ההנחיות ולהפיק את המירב מהתקופה הזו. מי יודע, אולי עוד נתגעגע אליה?

אריק זאבי רובנו מכירים את הקרב על המדליה, אבל מעטים מכירים את הדרך לשם. אריק שיתף את הנוער במשמעות ההתמדה, ההשקעה וההתמודדות עם אכזבות וכישלונות. עידו שאל אותו: “אריק, מי הוא ווינר בעיניך?” אריק זאבי: “ווינרים בעיניי הוא מי שמצליח כשהתנאים הם לא לטובתו! יש הרבה ספורטאים מעוטרים שבעיניי הם לא ווינרים! ווינר הוא מי שמוכן לעשות את מה שכולם מפחדים. לדוגמה בכדורסל – לקחת את הזריקה האחרונה הקובעת כשכולם מפחדים לקחת את הכדור. לבוא לקרב כשאתה במצב קשה ולנצח אותו! יש ווינרים בנשמה שלהם שלא זכו, משום שלא היו חזקים פיזית. יש לי חבר שלא זכה באליפות בג’ודו, אבל הוא היה ווינר בנשמה ואחר כך הצליח בגדול בהיי-טק”.

הצעיר. יוסף טרומפלדור. אם דרייפוס היה איש צבא והרצל איש דיפלומטיה, טרומפלדור הענק היה גם וגם! כהרצל כך טרומפלדור בן ה-15 הושפע מאוד מ”משפט דרייפוס” והרדיפה אחר היהודים והיה לו חשוב להוכיח את העוצמות שיש בבני עמו. אם אני שר החינוך הייתי מקדיש את השבוע האחרון לזיכרו של אחד האנשים הדגולים והמדהימים בתולדות עמנו: יוסף טרומפלדור ז”ל שנפל ב-1.3.1920 יחד עם עוד שבעת מגיני תל חי, בדיוק לפני 100 שנים! למה? משום שטרומפלדור שזוכה כעת להערכה מחודשת על העשייה המדהימה שלו היה איש ספרא וסייפא, מדהים בערכיו, באומץ ליבו, בדוגמא האישית שלו! היחיד שזכה בארבעה עיטורי כבוד בצבא הרוסי בתור חייל ולמרות שהוצע לו מעמד, כבוד ותהילה בחר בערכיו ובעמו!

“מבוגרים בדרך כלל לא מתייחסים ברצינות לחלומות שלך” (אריק, הילד המקסים בגילומו של השחקן תובל שפיר, בסרט הנפלא של אבי נשר “פעם הייתי”). ביום שלישי במסגרת סדנה על הגשמת חלומות (להגיע ליחידות מובחרות בצבא) שעשיתי, הראתי ליהלומים שלי סדרת שקפים שבה רואים גבר בדמות ציורית שעומד על ענף ויוצא לדרך במטרה להגיע לבחורה על ענף אחר רחוק. שאלתי אותם: “מי בהרמת יד חושב שהוא יצליח?” אף אחד לא הרים יד. ואז שאלתי אותם: “אם הייתי שואל ילדים בכיתה א’ מי חושב שהוא יצליח, כמה מהם לדעתכם היו מרימים יד?” הם אמרו לי: “כולם”. שאלתי אותם: “מה קרה לנו בין כיתה א’ לי”ב שהפכנו לציניים וחסרי אמונה? מי אחראי לדבר הקשה הזה?”

מבואה מרשימה. אני מוזמן להרצאות בבתי ספר. לרוב הכניסה מרשימה ומושקעת! ציטוטים חכמים שכולם השראה לידע, חוכמה ואנושיות. אחד המשפטים המצוטטים ביותר שראיתי הוא “כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז” מתוך השיר “אני מאמין” של טשרניחובסקי. בעיניי השיר היפה ביותר בשפה העברית! לפני חודש ביקשתי מתלמידי י”ב בבית ספר בו הרציתי לומר לי מה כתוב בכניסה לבית ספרם? היו שם ציטוטים נפלאים מתוך השיר הנפלא “אני מאמין”. הם חלפו על פניהם בערך 1000 פעם ולא ידעו ציטוט אחד. האחריות כאן איננה עליהם אלא על המחנכים והמחנכות. אבל העניין האמיתי הוא לא לצטט אלא ליישם!!!! חינוך אמיתי בא לידי ביטוי רק ביישום! עשיתי מחקר קטן לאחרונה והתוצאות שלו מדהימות ואיששו את מה שחשבתי. אפרסם אותן כאן בקרוב.

דייט עם המורה. לפני מספר חודשים קיבלתי לצורך היכרות טלפון של מורה מקסימה. שוחחנו בטלפון והיה נהדר והחלטנו להיפגש. שאלתי אותה אם מתאים לה בבית קפה מסויים והיא נבהלה: “מה פתאום, יש לי תלמידים שגרים באזור”… שאלתי אותה: “אז?” והיא ענתה: “אני לא רוצה שהם ירכלו עלי אח”כ”. אח”כ בפגישה שאלתי אותה: “האם אמרת אי פעם לתלמידים שלך ש”חשוב שהם יידעו שניתן לשתף אותך בכל דבר?” (משפט קלאסי) והיא אמרה: “כמובן”. אז הקשיתי עליה: איך הם ישתפו אם את לא משתפת, מסתירה כל דבר וחוששת מהדבר הכי טבעי בעולם – לחפש אהבה? שלשום ניגשו אלי בנפרד שלושה חניכים שליבם שבור: אחד נפרד מחברתו, השני בשל מצוקה אחרת והשלישי בשל תשובה שלילית שקיבל מהצבא. האם הם היו מרשים לעצמם לפנות אלי אם אני הייתי סגור כלפיהם ולא משתף? אני בספק.

קניה בסופר לפני חודש הייתי יחד עם נגה בת ה-7 שרצתה לקנות בסופר מעדן סויה. אמרתי לה: “אין בעיה, אבל את הולכת לבד!” היא התלבטה אבל הרצון שלה במשקה הטעים גבר על הפחד. נתתי לה 10 ש”ח וחיכיתי ברכב בכניסה לסופר. היא הלכה ואחרי כמה דקות חזרה עם חיוך ניצחון 😃 היא סיפרה לי שבסופר היא הייתה לחוצה ולא מצאה את המשקה וכבר רצתה לצאת אליי ולבקש את עזרתי, אלא שאז אמרה לעצמה: “אבא תמיד אומר לי לא לוותר” וכך המשיכה עד שמצאה! הייתי גאה בה. יומיים אח”כ שלחתי אותה שוב, הפעם לרכוש מספר מצרכים. היא ביצעה הכל מושלם ושאלתי אותה אח”כ: “היית לחוצה?” היא אמרה לי: “לא, כבר התרגלתי”.

להירדם בנהיגה ובום. רוני היה במסלול חיים נפלא ומסודר. אחרי שירות משמעותי של 4.5 שנים בשייטת 13 הוא השתחרר, עבד כמדריך צלילה, טייל בעולם ונרשם ללימודי הנדסה. בין השנה ה-2 וה-3 ללימודי ההנדסה ורגע לפני טיסה לארה”ב לרגל חתונת אחיו, הוא הולך לחגוג בחתונה של חבר, חוגג כל הלילה, שותה אלכוהול וכשהוא גמור מעייפות (אחרי שגם לילה קודם לא ישן), הוא חוזר מהחתונה כשהוא נוהג ברכב של חבר, והוא מאבד שליטה על הרכב ומתהפך לתעלה בצידי הרכב. בדיעבד הסתבר שחגורת הבטיחות שהצילה אותו גם החזיקה אותו כשלוש שעות תלוי באוויר כשהרכב הפוך עד שסיור משטרתי גילה אותו!

לתת מבלי לרצות לקחת. מי שמכיר את הסיפורים שלי על ניר פורז ז”ל שנפל כמפקד צוות בסיירת מטכ”ל, יודע שאחד השירים האהובים על ניר היה השיר “כולנו זקוקים לחסד” של נתן זך ובו השורה שניר אהב במיוחד: “לתת בלי לרצות לקחת” כל מי שהיה חייל קרבי יודע שחברות אמיתית נמדדת ברגעים הכי מבאסים. גיורא סיפר שאחד מהאנשים שהודחו מהיחידה סיפר לו אחרי 26 שנים משהו שהוא שמר בבטן. הוא סיפר שלילה חורפי אחד כל הצוות הלך לישון מכוסים בבוץ וקפואים בשק שינה אחרי יום מתיש שכולם רצו רק ללכת לישון. הייתה להם שעה וחצי לישון בלבד! הם קבעו שכל אחד ישמור חמש דקות אבל כולם נרדמו ואף אחד לא קם להחליף את השומר הראשון, עד שהוא התחיל לצרוח שמישהו יחליף אותו.